[0:10]שלום לכולם וברוכים הבאים לתוכנית נוספת מבית רניגול. אני אילן רני, מנכ"ל רניגול, פיתוח והעצמת מנהלים, יועץ ארגוני, פסיכותרפיסט ומאמן אישי. אני שמח לארח איתי באולפן שני אורחים מכובדים.
[0:34]את דוקטור ירון זיו, עובד סוציאלי קליני, פסיכותרפיסט, יועץ ארגוני, מאמן אישי למנהלים, מומחה לאסרטיביות וסמכות ניהולית, ומנהל מרכז בהעוף, המרכז הישראלי לגשטלט, לשילוב אומנויות. שלום ירון זיו. שלום. ו ומר ליאור פרץ, ליאור מנהל לוגיסטיקה בקבוצת נייר חדרה, אתה בעצם מנהל את מרכז ההפצה של כל נייר חדרה הארצי. יש לך ניסיון עשיר מאוד בניהול וגם בניהול אסרטיבי, מנהל היום כ-200 עובדים. אני שמח שהצטרפת. שלום ליאור. וברד. יופי.
[1:15]חברים, היום נדבר על כלים וטכניקות, כיצד אתם תוכלו ליישם ולסגל בעצמכם את האסרטיביות ניהולית. המטרה שלנו היום היא בעצם לתת לכם כמה שיותר כלים בנושא הזה של אסרטיביות ניהולית. ודוקטור זיו, למעשה, השאלה הראשונה שלנו היא, מה זאת אסרטיביות בעצם?
[1:34]שאלה חשובה וטובה, מכיוון שאם אתה תפתח את המילון, אז אתה לא תמצא כמו במילון רגיל אסרטיביות. זו מילה לא עברית, אז היא לא מופיעה בארץ שלנו. אבל גם אם אתה תפתח את זה במקום אחר, אתה לא תמצא הגדרה מאוד מדויקת לעניין הזה. מכיוון שאסרטיביות, קודם כל זו מיומנות. ובעצם אני בדרך כלל פותח ואומר שזו מיומנות, ואחר כך נדבר על זה, איך אני נתלה לפגוש את זה. זו לא תכונה. למשל, כמו טמפרמנט, זו תכונה, אי אפשר ללמוד להיות מנהל, אתה לא יכול להיות איתי. זה משהו שאנחנו לא נולדים איתו. אף אחד מאיתנו לא נולד עם אסרטיביות. אז החדשות הטובות והחדשות הרעות. החדשות הרעות שאתה לא יכול להפיל את התיק על ההורים שלך ולהגיד בגלל זה בגללכם אין לי את זה.
[2:18]החדשות הטובות שזה תמיד ניתן לרכישה וללימוד. מה בעצם המיומנות הזו אומרת? המיומנות הזו אומרת ש אם אתה ואני יודעים לטפל במצבי לחץ או לטפל בנושאים קשורים, בצורה אסרטיבית, אז ההגדרה הכי כוללת לזה זה יכולת להיות תקיף לעומת תוקפן ובענווה ובריגעה.
[2:40]במובן הזה אני משתמש במילה נוכחות נינוחה. והיא מורכבת בעצם משלושה אלמנטים, שנדבר אחר כך בנושא הניהולי. סגנונות תקשורת, סגנונות תקשורת אסרטיביים לעומת סגנונות תקשורת מרצה, לעומת סגנונות תקשורת תוקפני. שזה דבר אחד, נקודה אחת.
[3:00]נקודה שנייה זה המושג של דיוק, יכולת להיות מדויק, מהיר, בלי לבזבז אנרגיה, בצורה שבה אתה נותן הוראות וזה מאוד רלוונטי למנהל. וההיבט השלישי זה קבלת החלטות. אדם שיש לו מיומנות אסרטיבית, יכול לקבל החלטות בצורה מדויקת וללא היסוס, במובן הזה היסוס.
[3:25]שיקול דעת זה משהו אחר, היסוס זה משהו שונה, כי יש אנשים שמחכים להחליט, לא להחליט. יש להם בעיה ביסוס, ובהאסרטיביות, ואז הם לא מבינים למה העולם הולך בשבילו. אבל הנקודה האחרונה שהיא קצת יותר פילוסופית, אבל היא מאוד משמעותית, זה הנושא של כבוד זכויות. למשל, לכבד את הזכות הבסיסית שאני לא מבקש להבישף. לכבד את הזכות הבסיסית לפטריות. סגנון התנהלות אסרטיבי זה סגנון שמכבד את הזכויות שלי ורגיש באותה עת, תובנה אחת, לזכויות של החיים. אוקיי.
[3:59]אנחנו בעצם אומרים שהאסרטיביות היא לא תכונה שאנחנו יכולים ללמוד אותה, אפשר לסגל אותה, זה לא משהו שעולם נולד או לא, אלא קיבלנו אותה. ואנחנו בעצם מסגלים פה איזה שהיא התנהלות שבה אנחנו יכולים להביע את דעתנו, לשדר את מה שאנחנו רוצים, בלי להיות אגרסיביים. באמת. ליאור, מהי תפיסתך בהאסרטיביות הניהולית? מה זה אומר אסרטיביות ניהולית?
[4:22]אסרטיביות ניהולית מתחילה בעצם באותו מקום שמדבר עליו ירון, ו זה מתחיל בכך שאתה יודע לבחור, אתה יודע שבסוף שלך היא להשפיע. הצורך שלך הוא להשפיע. וברגע שאתה מבין את זה, אתה הופך להיות אדם פרואקטיבי בגישה שלך. כשאתה אדם פרואקטיבי, זאת אומרת, אני יכול להשפיע, אני יכול לבחור, אני יכול לתכנן, אני יכול לקדם את הדברים שחשובים לי. המצב הזה בעצם אתה אומר, אוקיי, אני יודע מה ההגדרת התפקיד שלי, אני יודע מה המטרה שלי, אני יודע מה היעדים שלי, אני יודע לתכנן את הדברים שאני רוצה, ואני עכשיו צריך להגן גם על המקום שלי, שאני אוכל לעמוד ולהביא את המשימות שלי.
[5:16]בעצם פה נבחנת המנהיגות או האסרטיביות שלך ב להוציא אותם לפועל. אוקיי. אמרנו שאסרטיביות זה משהו שאפשר ללמוד, אנחנו מבינים שאסרטיביות ניהולית היא איזו שהיא התנהלות באיכות שבה אני יכול לשדר את הדברים ואני יכול גם לשדר את המטרות והמשימות שלי. איך מנהל שעכשיו רוצה לסגל לעצמו אסרטיביות ניהולית, צריך לנהל, או יותר נכון, מה צריך לעשות אם זאת היא לא, האסרטיביות זה משהו נקודתי או שזה איזשהו תהליך שצריך לעבור? מה לדעתכם צריך לעשות כדי לסגל לעצמו קודם כל, זה מאוד מאוד ברור. אסרטיביות היא לא טכניקה, זה לא משהו נקודתי שאתה אומר. אסרטיביות היא דרך חיים, זו תפיסת עולם. אומרת, אני לומד ואני פועל בצורה אסרטיבית, אני לא פועל בצורה אסרטיבית, אז זה אתה יכול לראות את זה לכל אורך הדרך. זה לא שפתאום עם העובדים שלי אני אהיה אסרטיבי ו לעומת זה עם ה עם עם הילדים שלי, עם ה עם הפוסוך שלי, עם השכנים שלי אני פתאום אהיה רכרוכי. זו תפיסת עולם. אם זה ככה, אז אז זה לא באמת אסרטיביות. כי אם אני רוצה להגדיר את זה, אז נגיד שהאסרטיביות זו נגזרת התנהלותית של תיווך וערך עצמי. אדם עם תיווך וערך עצמי, מכבד לעצמו, הוא יודע לטפל בצורה ברמה גבוהה. ואני מתחבר למה שליאור אמר, דוגמה לזכות להשפיע. אם אני חושב על עצמי כמנהל ואני אומר לעצמי שמנהל זה לא תואר, אלא מנהל זה תפיסת עולם מבחינת התפילין. והדבר הראשון בעצם להיות מנהל זה הזכות והחובה שלי לקחת אחריות ולהשפיע ממקומי. אז באותו רגע זו דרך חיים, זה לא שפתאום ביחידת עזר אחת אני אגיד משהו, יחידת עזר אחרת אני אלחם, אני אשב פה מה שנקרא תם. לא. אם אני רואה את עצמי מעורב, משפיע על קבלת החלטות, מקצף פניי הארגון, שותף לחזון של הארגון, רואה את עצמי חלק מ מביא את החותם האישי שלי. דרך התנהלותית היא אסרטיבית. אז קודם כל זה הבסיס שלי. מעניין. נהדר. וב הוא צריך גם ליצור לך את האיזונים בחיים, על מנת להיות מספיק אסרטיבי במקומות שאתה רוצה. כי להיות אסרטיבי רק במקום העבודה ואז אתה מתחבר למה ש ירון אמר, זה נכון, אבל אז אתה פוגע לעצמך באיזון של המשפחה, של הבני, של החברים. ואת האיזון הזה אתה צריך לייצר. עכשיו, את האיזון הזה אתה מייצר רק על ידי תוכנית שבעצם אומרת, זו מסגרת החיים שלי. אני חלק מהזמן שלי בעבודה, ואני חלק מהזמן שלי במשפחה, ואני חלק מהזמן שלי בבניין, ואני יודע ליצור לי את האיזונים, ואני לא כרגע מקדיש את כל כולי לעבודה על חשבון הבית, על חשבון המשפחה שלי. כי חוסר איזון מייצר לך גם את הבעיות אחר כך בעבודה. ולא מאפשר לך להתנהל נכון. חלק מהדברים האלה מושגים על ידי תכנון נכון. אני אתן לזה דוגמה קטנה, אולי אצלנו עכשיו בחופש הגדול, יש לי שתי בנות קטנות, והיה לי ברור שאנחנו הולכים לתקופה של יולי-אוגוסט, קשים בעבודה, עם תוכניות התחלת עיסוק רבעון ותוכניות לשנה הבאה, קובו שיח וחולת. הבנות שלי בחופש והיו צריכות את הזמן שלי. ישבנו בתחילת החופש, חופש יוני. על כל היומן של יולי אוגוסט, תכננו אחת לאחת את כל התוכניות. ביקשו את, לפני שאני הייתי מעורב בדבר הזה, תכינו רשימה של כל הנושאים שאתם רוצים לטפל בהם בחופש. וישבנו והגדרנו לוחות זמנים ומתי אנחנו רוצים לעשות את זה ואיך לעשות את זה ומה צריך לעשות בשביל הדבר הזה, ובעיקר איך לתכנן ואיך אני לוקח את החופש. והפועל יש לנו חודשיים מתוכננים שלא קשורים לביטאנה שלהם. חודשיים מתוכננים. עכשיו מה עשיתי בעצם בתוך התהליך הזה? קודם כל הבנתי שיש את העבודה, כי זה המסגרת שלי. אבל יש לי גם את המשפחה, זו מסגרת אחרת. ואני לא רוצה להזניח אחד על חשבון השני. ואני כרגע פועל שאני מסוגל להכניס גם את המסגרת של העבודה שלי מתוך היום יומן, בלי שזה נפגע. ואני יודע לשמור על הזכות שלהם לזמן שלי. אז כך שניאלתי גם את המסגרת העבודה מול המנהלים שלי והעובדים שלי וגם את המסגרת העבודה מול המשפחה שלי. בעצם אנחנו מדברים פה על הנחת מוצא שהיא לא כל כך שיגרתית, ו פעילות שאנחנו עושים יום יומית. שהאסרטיביות היא לא כלי, זו זו תפיסת חיים וזו תפיסת חיים שצריך להכיל בה הרבה מאוד אלמנטים כדי לסגל את תפיסת החיים הזאת. ואני מבין נכון ליאור שמה שאתה אומר שאחד אחד מהאלמנטים שצריך לסגל כדי שצריך לעשות כדי לסגל את תפיסת החיים הזאת, זה להגדיר מטרות לילדים מראש כדי להתנהל נכון. אלו עוד דברים צריך לעשות כדי לסגל תפיסת חיים כזאת? אם אני היום מנהל או עובד בארגון, אני לא חושב שאני אסרטיבי, אגב זו גם שאלה אם אני יכול להגיד על עצמי שאני אסרטיבי, כמו שהסביבה צריכה להעיד עליי. אבל בואו נאמר שאני אעיד על עצמי שאני לא אסרטיבי, מה אני צריך לעשות כדי לסגל את תפיסת חיים כזאת? זה לא כלי. אז אז איך מתנהלים עם זה? מה מה עושים? ובקטע הזה אני בדיוק נכנס ואני קצת פה מבחינה של פה אני כבר קצת חולק על ירון. זה זה מעניין, זה גם טוב. מה שנקודתי ליאור הבין זה את האלמנט הניהולי של תכנון. והוא מאוד מדויק, מאוד נכון. אבל אם לאדם יש בעיה בהאסרטיביות, הוא לא יעמוד בתכנון שלו. זו אחת הבעיות הגדולות שיש לאנשים, בגלל שהם לא נשמעים לתכנון מצבה. ליאור הביא את המנהל של תכנון מצבה, זה משהו שהוא בעצם כל הזמן פוגש, לא רק בנושא של דילמה בין משפחה ו ובין עבודה, מתי אני שם את העט ואני אומר זהו, נגמר, אני חוזר הביתה, ומתי אני בא ואומר רגע, יש את הזמן לעצמי, אני מייצר זמן לעצמי ולא רק 24 שעות רצוף לטובת העובדים. אם התפיסת העולם שלי, התפיסה שלי בעצם היא א את הרעיונות של מאחוריה, לא רק, אז התכנון הזה הוא על הנייר. זה יהיה יפה מאוד ב בארגון, בארגונית, זה יהיה יפה מאוד בפלאפון, יראה לנו את ה את היומן הקטן הזה עם הוי, ו בפועל אתה ואני נמצא את זה בבוקר אומרים אוקיי, היה לי המון רעיונות וטודו ליסט ולא עשיתי שום דבר. כי נשאבתי, כי נלחצתי, כי איכשהו לא עמדתי ביעדים, כי הקשבתי ל מה שנקרא סחטנות רגשית של אנשים ולקחו אותי. יש לנו תמיד מנהל ליאור אתה מכיר כאלה בעבודה שלך. יש לנו תמיד אנשים שנקראים בסופו של עניין בזבזני. בזבזנים זה ראשי תיבות שמבזבזי זמן כרוני. אלה הם מוקפים, זאת אומרת אלה אנשים שפועלים מהעיניים, שפועלים מהמוצר, כן? ופה נכנסת הנקודה בתפיסת העולם. האם אני כמנהל, האם אני כסמכות אומר לעצמי שיש לי את הזכות לכבד את הזמן שלי ואם זה לא ימצא חן בעיני מישהו, אני אחיה עם זה. זאת אומרת אולי בצורה מאוד מדויקת אני לא אגיד שיש לי את הזכות לעמוד על על הזכות שלי, ו אם מישהו יפגע, יפגע מזה, אני אצליח לחיות עם זה. וזה אומר שהכותרת הגדולה שאנחנו צריכים להבין בהאסרטיביות, ש לעולם אתה ואני לא נוכל לרצות את כולם. תמיד בכל בחירה שיש לך ואני, מישהו אחר, הציפייה שלו, או פוגעה, הוא או לא מועד, הוא ודאי, הוא תכלית משהו מדהים. זה יחזק, יפגע. ומנהל שהוא לא מסוגל לעמוד בזה, שמישהו אחר יפגע, יכעס, יתנגד, אני לא בטוח שהוא יוכל להניע על התפקיד שלו הניהולית. כי מנהל נבחן ביכולתו לעמוד בבעובדה ש ככה הציפיה העובדים יכולים לגיב וידע להגיב בחוכמה. כלומר, בעצם אנחנו באים ואומרים שמי שרוצה לסגל לעצמו תפיסה אסרטיבית, צריך להיות שלם עם ההשלכות של המעשה שהוא עושה. ואם הוא לא יהיה שלם עם ההשלכות של מה שיקרה, אולי יתעצרו אליו, ואולי יתלוננו, ואולי יגידו שאני לא מסכימים למה שהוא עושה, הוא לא יוכל לסגל לעצמו תפיסה אסרטיבית. זו חנה, וזו חנה בהיבט הניהולי וההיבט הפסיכולוגי, כי זו הזכות שלי, זה חוזר חזרה לדברים מאוד עמוקים. מאוד מאוד א נכון שהציבור שרואה אותנו מנהלים, אבל כל המנהלים שיושבים ורואים אותנו פה באולפן, או לדעתי אומר לזה, שבתור כל אחד מאיתנו מסתתר ילד קטן. והילד הקטן הזה שבתוכנו, הוא זה שמגיב באותו רגע שיש תוקפנות ודרשנות. ואם אני לא מסוגל לעמוד ברעיון ש לא כולם יאהבו אותי. ואם אני לא מסוגל לעמוד ברעיון ש לא כולם יקחו לי כפפות, אני לא אוכל להיות אסרטיבי. ולפני שזה חוזר, וסליחה שאני לוקח עוד דקה להרצאה, זה חוזר לרעיון הבסיסי שכל אחד מאיתנו בגיל ארבע חמש, יש לו צורת חשיבה מאוד מסוימת. כל הילדים שלך ושלי כשהיו בני ארבע חמש, החשיבה שלהם הייתה שאם כועסים עליי, שווה לא אוהבים אותי. אני לא יודע אם אתה זוכר שהילדים שלך בגיל חמש, ברגע שכעסת עליהם, אז הם אמרו אבא אבא בסדר, בסדר בסדר בסדר אני זו חשיבה. החשיבה אומרת כעסו עליי, לא אוהבים אותי. כשאנחנו, אם אנחנו מתפתחים דקין, אני לאט לאט לומד שזה שכועסים עליי, התנהגות שלי, זה לא מכיוון שלא אוהבים אותי, להפך. מכיוון שאוהבים אותי, וחלק מאיתנו זה נשאר אימפון, כיפיקסציה, אז אנחנו מביאים את זה גם לעולם המבוגרים של עובד וארגו וגם כאדם בוגר, אני לא יכול לעמוד בזה שמישהו יהיה לא מרוצה ממני, שמישהו יתחצף אליי, שמישהו יכעס עליי, והילד בן החמש הזה קופץ קופץ החוצה, ואז אני מפטר, ואז אני לא נאמן למטרות שלי, ואז אני לא באמת נאמן ל מה שתכננתי וכל זה נשאר בפוטנציאל, כי הילד הקטן הזה, זו הפיקציה הזאת של על האלכוהול, שלא אתה נוהג לאלכוהול, אז במקרים האלה לא אתה הבוגר מנהל את העניין, אלא הילד הקטן שבכלל שאומר תאהב אותי תאהב אותי תאהב אותי, הוא זה שמנהל. וזה מחייב איזשהי עבודה פנימית, מנהל שמזהה את זה, דרך אגב, אני אומר לך שכל האנשים שהם לא אסרטיביים והם יודעים בתור שהם לא אסרטיביים, הם יודעים טוב מה קורה גם הוא לא, הוא יש לו פער בין המטרות שהוא מציב, ובין הסגנון שהוא יודע שהוא לא אסרטיבי, הוא לא יודע מה הוא אמור לעשות עם זה, אבל זו עבודה פנימית שמחייבת את העבודה על מה שנקרא יציאה מאיזון. והילד הקטן הזה צריך לגדול ולהבין שזה בסדר גמור שקועסים. זה בסדר גמור שלא שלא אוהבים. עדיין אני, מה שנקרא בהערכה עצמית. זה קשור לערך עצמי. זה מבהיל פה שצריך ככה לראות אותו. כי הוא לא רק כן. וזה נקודה חשובה, משום שאם אנחנו בעצם מדברים על אסרטיביות, זה לא אומר שעכשיו באים ונותנים סט כלים. זה צריך צריך להפנים איזשהם תובנות מקדימות כדי להגיע ל מצב של ניהול אסרטיבי. זו נקודה שהיא חשובה. ליאור, יצא לי להכיר מעט את העובדים שלך, מכל מיני יחידות שונות, אתה נתפס כמנהל אסרטיבי. אתה נתפס כמנהל ש יודע לכוון את הפעילויות. איך הגעת לזה? איך איך סיגלת לעצמך את התפיסה הזאת? אני חושב שהכל מתחיל מאותו מקום שאמרתי גם קודם, מ זה שאני יודע מה הגדרת התפקיד שלי. אני יודע לכוון את המטרות, אני יודע מה היעדים שלי שמצפים ממני. אני יודע להגדיר את שגרות הניהול ולהכניס את הדברים החשובים שלי מתוך היום יומן, ואני יודע לעמוד על זה ש שהדברים החשובים שלי לא יזוזו לטובת הדברים שפחות חשובים לי. וגם אם אה, אני נתתי את הדוגמה אפילו בקורס המנהלים האחרון, ש התקשר ש נכנסה ישיבה על חשבון אה סדנת משא ומתן. ישיבה שבה יושב המנכ"ל של הקבוצה יחד עם המנהלים האחרים, ואמרתי אה, אני מצטער, הישיבה הזאת פחות חשובה, אני לא אוכל להשתתף ב וא עשינו את המשא ומתן הקטן הזה וזזנו וזזנו וזזנו. ובסוף הזזנו את הזמן שלו. באותה מידה יכולתי גם להגיד טוב, המנכ"ל התקשר ואני לא יכול לעשות שום דבר, ואני מוותר על הסדנה, ואז ביטלתי על עצמי וביטלתי על הדברים שחשובים לי. ואני חושב שזה תופס בכל מצבים שבהם אם ברור לך מה חשוב לך, אתה תהיה מסוגל לעמוד על זה. אבל בשביל זה אתה צריך לדעת את כל הדברים לפני. אתה צריך לתכנן, אתה צריך להבין מה המטרות, להבין מה היעדים שלך, להבין לאן אתה רוצה ללכת. וכשאתה יודע את זה, אז אתה אומר אוקיי, אז זה אני צריך להגן. אני חושב שגם מצפים ממך, כי אני חושב שאם הייתי מוותר מה שעשיתי, אז הייתי חותר את התפקיד שלי, ואני חושב שגם אם הייתי מתייעץ עם המנכ"ל שלי, הוא היה אומר לי למה לא דיברת איתי? היינו עושים איזה שינוי שמסדר את הדברים האלה. ואותו דבר גם בכל שאר הדברים. אפילו לפגישה הזאת היום, קרה משהו בעבודה, ואמרו לא, אתה לא יכול להגיד לי, אני מצטער. זה משהו מתוכנן, זה משהו מסודר, אנחנו נמצא את הדרך לעשות גם את הדברים האחרים. ואז אתה מגיע. אבל חוכמה היא לראות איך אתה שומר על הדברים שחשובים לך. ואתה לא חושש מההשלכות, מדברים שיקרו במידה ו לא, אני חושב שמעריכים אותי על זה שאני עומד על הדברים שחשובים לי. אני חושב שגם מצפים ממני להגן על הדברים שחשובים לי, כי זה הדברים שחשובים לעבודה, הדברים שחשובים ל להשגת המטרות שלי. כלומר במילים אחרות, אם אנחנו יודעים לעמוד על הדברים שחשובים לנו ומהותיים לנו, גם כתפיסת ניהולית וגם כתפיסה של אדם, של פרסונה, אנחנו בעצם מייצרים יוצרים הערכה גבוהה יותר אלינו מאשר אם אנחנו כל הזמן נוזלים ונותנים לכולם. זה הסלש שלנו. זגזגים. נהדר. אני רוצה רק שנייה ברשותכם לעצור ולכם הצופים, אני רוצה להציע פה איזשהו קורס חינמי שאנחנו פיתחנו, שעוסק באסרטיביות. מדובר על קורס שקיים אצלנו באתר ואתם יכולים להוריד אותו אליכם חינם. זה קורס שמכיל חמישה שיעורים שישלחו לכם דרך המייל. כדי להגיע לקורס הזה, זה קורס שמכיל תובנות וכלים בהאסרטיביות. כדי להגיע למייל הזה, הכי פשוט, פשוט כנסו ל ל גוגל, תקישו בגוגל את הביטוי קורס אסרטיביות חינם. שתי התוצאות הראשונות הלא ממומנות שעולות לכם, אלו התוצאות שיובילו אתכם לקורס עצמו, או לדף הבית, ושם תמצאו את הקורס. אתם מוזמנים להיכנס, להוריד את הקורס וליישם דברים נוספים שאנחנו גם מדברים עליהם כאן, תוכלו ללמוד מהקורס. נהדר. אני רוצה ברשותכם לשאול אתכם עוד שאלה, שאו כמה שאלות שקשורות לאופי ההתנהלותי במדינת ישראל. אנחנו הישראלים בלי לפגוע באף אחד, די נוטים קודם לעשות ואחר כך לתכנן. או אפשר לקפוץ למים ואחר כך לחשוב אם זה היה נכון ואולי לתכנן שיהיה בסדר. השאלה היא בהתנהלות כזאת, שהתנהלות שהיא די רוווחת בישראל, התנהלות שבאמת מאפשרת לנו לסגל התנהלות אסרטיבית, ניהול אסרטיבי. אם אני אקפוץ ואתחיל לעשות, בלי לחשוב ולתכנן מראש, לדעתכם. אני חושב שאתה נוגע ב באחת הנקודות המהותיות כאן במדינת ישראל, ואחד מהתובנות הניהוליות שאנחנו רוצים, זה הנושא של לידי שלי. אני תמיד אמרתי שיש לי פה סוג של חוברות, סוג של דרבנות. תדמיין לעצמך את המנהל הישראלי, ה בסדר, זה ש קופץ ולא מתכנן, צריך לעבוד כג'וינט, וצוות המנהל האמריקאי הממוצע. בוא נגיד מנהל אמריקאי ממוצע, שאצלו הנושא של ג'וב דיסקריפשן זה בערך כמו הסרטת שילם לטובה. זה זה מצב שהוא קונפליקט הוא עמדני קודם, קודם נזרים תכניים, קודם נזרים תכניים, קודם נלמד לערוך, ואז אני גם לומד לנהל זמן, אני לא מבזבזים. יאללה, עבודה. זו דילמה ובאמת רע קוראים כל כל קונפליקטים שמוציא לנו שם, אני חושב שזה יותר קשה, זה יותר קשה, אבל לא בלתי אפשרי. יותר קשה, אבל לא בלתי אפשרי. כי גם במצבי כאוס כאלה, וגם במצבים שאנחנו נמצאים בתרבות הזאת של מתקדמים תוך כדי תנועה מה שנקרא. עדיין אם אני כמנהל, יודע ואני מאוד מסכים עם ליאור בנושא של תפיסת האסרטיביות, ואתה יודע בדיוק מה קודם כל אני מצפה מעצמי. אני חנה מדגיש את זה כמה אני מצפה מעצמי. אנחנו נמצאים הרבה פעמים בארגונים שיש תפיסות שונות של אנשים שונים, ימונים לא לגבי ההגדרות של הנחון. וגם בתוך ארגונים יש מין ימונים. ליאור, יש שיטה בניהול, ויש מין תרבויות, ואז זה זה מחליט. אם אני אחכה שהמערכת תגדיר לי את התפקיד שלי, אני שוקע בתוך קאוס. קודם כל הגדרת הגבולות שלי של מה אני, איך אני רואה את התפקיד שלי. אז גם במצבים של סביבה יקאוטית כזאת, אז אני יכול עדיין כל הזמן לחזור ל מה שנקרא לפוינט אוף רפרנס. הפוינט אוף רפרנס במקרה הזה זה לא חיצוני, הפוינט אוף רפרנס הוא עצמי שלי. מה אני חושב? איך אני מסתכל על עצמי כמנהל? ואז ב בחלקה האלוהים הקטנה שלי לפעול בצורה אסרטיבית. אין לי שליטה על מנהלי חטיבות אחרים, אין לי שליטה על מנהלי ארגונים אחרים. והרבה פעמים הוא נמצא את עצמו אולי במשא ומתן לגבי טעות ניהולית. ואני מדבר טעות ניהולית, לא ברמה של ארגון, ברמה של חטיבה מול חטיבה, ברמה של אגף מול אגף, במחלקה מול מחלקה. אז אני חייב לדעת שלפחות בחלקה הקטנה שלי, דהיינו שלי, מרוגז ומתוקנן ופועל ביעדים. זה זה נכון שאנחנו נוהגים וחושבים הכל בנוסח זקני, ואנחנו חושבים שהכל נרוץ בביזון תקין את הדברים האישיים. אז אז אני א אני מעדיף מישהו שגם מאתגר אותי, מישהו שיכול להציף לי דברים אחרים, שיבואו לכיוונים אחרים, שיכול להטיל ספק במה שאני עושה, שיכול אני יכול לפרוץ את זה למקומות אחרים. מה שאני יודע אני בסדר, זה אני בסדר. במילים אחרות, חברים, אנחנו מדברים על אסרטיביות, אנחנו לא מדברים על סט כלים, זה לא אגס כלים. זו תפיסה, זה הלך רוח. אגב, אני די משוכנע, רק בתשובה קצרה, כן או לא, זה משליך על כל החיים, work and life balance, בכל הכיוונים, נכון? יש לכם פה כל הכיוונים. אה, זה לא שתזמינו סדנה עכשיו ותיתן לכם אחד, שתיים, שלוש ותצאו אסרטיביים. צריכה להיות פה איזושהי תפיסה מסודרת ובסדנאות שאנחנו מדברים המון על תפיסות כאלה, בדיוק. אנחנו לא מלווים לך דוגמה, ואפילו עוד נמחה, ואז הם מלווים איך לדוג. תפיסת עולם שלמה שצריך להפנים אותה, ולא זב דן יפגע. ואם תחזרו לתוכנית הקודמת שדיברנו בה על ניהול אנרגיה אישית וניהול זמן, ותחברו את הכל ביחד, תראו שאנחנו מדברים בעצם על חשיבה הוליסטית. זה לא כלי כזה או אחר, זה דבר הוליסטי שמאפשרת לנו בסופו של דבר לסגל תפיסה אסרטיבית ניהולית. חברים, שני משפטים אחרונים לסיום. אני תמיד אומר משפט שלי אומר שגם השמיים הם לא הגבול. אוקיי. השמיים הם לא הגבול. ו נכון ועם המשפט הקלאסי של חז"ל, יגעת ומצאת, תאמין. מנהל שיושב בחדר ו אומר, מה עכשיו הבנתי לי? עכשיו בא לי לחיות, עכשיו בא לי זה, זה לא זה לא בסדר, גמרנו. אין לי כוח, לא. במקרה שהאדם באמת עושה תהליך של ניהול ובניית עצמו, בגלל שהאדם הוא מסוגל להשפיע באמת בהגדרת התפקיד שלו, הוא יגיע למיומנות של אסרטיביות. מעולה. ואני חושב שהכל נרוץ בביזון את הדברים, כי איש עם סוללה עצמו תהליך. בסדר. במקום של תכנון. בפעם אחת לייצר לך את האיזונים בחיים. חברים, ואני רוצה להגיד לכם תודה שצפיתם בנו. אני מקווה שאכן נתנו לכם תובנות וכלים שיעזרו לכם, ולהתראות בהמשך. תשמרו על עצמכם.
