חינוך מתוך שאלה – הרב אורי שרקי

[0:00]אנחנו היום בדור שהרבה הורים מתמודדים בו עם העובדה שהילדים שואלים שאלות. והאמת היא שגם ההורים שואלים שאלות. והשאלה היא איך חיים עם זה? יש חרדה מן השאלה. והייתי רוצה אולי קודם כל להגיד כנקודת יסוד. לגיטימיות השאלה. כלומר שאלה אינה עוררות של המערכת, תת רבה האופן שבו המערכת מתפקדת. אז לא רק שטוב לשאול שאלות, לא רק שמותר לשאול שאלות, בלי שאלות אין שום התקדמות. בהקשר הזה אני רוצה להביא מספר שכולנו מכירים: הגדה של פסח. בהגדה של פסח כנגד ארבעה בנים דיברה תורה. מה המשותף לארבעת הבנים? שלושה ראשונים שואלים שאלות. חכם מה הוא אומר? רשע מה הוא אומר? תם מה הוא אומר? מה הדבר הזה בא לומר לנו? שבלי שאלה אין לתורה מה לומר לחכם או מה לומר לרשע או מה לומר לתם. מה עם הרביעי? הרביעי אומר הוא לא יודע לשאול. אז לכאורה המחנך הבינוני, הדתי הקלאסי, היה אומר: זה התלמיד הכי טוב שלי בכיתה. הוא לא שואל שאלות. אני אגיד לו את כל מה שהוא צריך לחשוב, את כל מה שהוא צריך לדעת, תלמיד מצוין. מה אנחנו רואים שההגדה של פסח רואה בעובדה שהוא לא שואל שאלה בעיה. צריך ללמד אותו לשאול, את פתח לו, תפתח לו את הפה כדי שהוא ידע לשאול את השאלות. אם לא שאל שאלות, אין תורה בשבילו. אז זה מאוד משמעותי. ונשאלת השאלה מי שואל את השאלה הכי טובה? השאלה הכי טובה היא בוודאי זו של הטעם. הטעם שואל מה זאת? כלומר, הוא לא מגביל את התוכן שאותו הוא מוכן לקבל. החכם הוא רוצה לקבל הלכות. מה העדות והחוקים והמשפטים? תגידו לי מה עושים. אבל הוא לא נוגע במהות. הרשע יש לו שאלה של הגדרת הזהות שלו. הוא עוד לא יודע מה העבודה הזאת, לא לכם ולא לו. אבל הטעם הוא שואל את השאלה הטובה, מה זאת? ואם כן, לפי זה המילה תם פירושה מלשון תמיהה, תמהה. כבר גם אריסטו וגם הפלטון אמרו שהתמיהה היא ראשית הפילוסופיה. אפשר לומר התמיהה היא הראשית של כל לימוד. אם אתה אומר שהכל מובן מאליו, אז סימן שאתה לא מבין כלום. פעם הרב שמואל יבני יניב שליט סיפר לי שכשהוא היה בן 16 הוא הגיע לישיבת מרכז הרב, פתח תלמיד פתח גמרא, ישב ליד הסטנדר, פתח גמרא ולמד. עבר לידו הרב אברהם שפירא. אמר לו יש לך קושיה? אמר לו לא, אין לי קושיה, הכל ברור. הכל ברור, סימן שלא הבנת כלום. ומאז אין סוגיה שלא קשה לו. מצוין. זאת אומרת, אם אתה רואה ילד ששואל שאלות, זאת הזדמנות נפלאה. זה סימן שהוא עכשיו בשלב של ההתפתחות שלו. האם אפשר להזין להמשך התוכנית אחרי הזום ביוטיוב? לא יודע. טוב. אז אני רוצה לספר לכם פעם בקהילה שלי, יהודי ירא קה חרדי בא אליי ושאל אותי יש לי בן, הוא בן 14 ויש לו הרבה שאלות באמונה. מה דעתך שאני אקח אותו לסמינר של שלושה ימים ששמה נותנים תשובות לכל השאלות? אמרתי לו חס וחלילה. הרי הבן שלך רוצה שאלות. אם אתה תיתן לו תשובות, לא יהיו לו שאלות. הרי הוא בשלב של החיים שלו שבו הוא זקוק לשאלות. זה מה שמאפשר לו להתפתח. אז תן לו לשאול שאלות, אל תיתן לו תשובות. התשובות קיימות. אתה צריך לעמוד עם ביטחון שיש תשובות. אבל קודם כל תן לו את המקום של השאלה. לא במקרה המקובלים הדגישו את זה שהמילה אדם בגימטריה מה. האדם זה מי ששואל שאלות. מה, אני, מי אני וכדומה. אדם שלא שואל שאלות זה לא אדם, זה בהמה. המה שלו בתוכו. פעם אחת, אני אספר לכם עוד הרבה סיפורים, אני אוהב סיפורים. התקשר אליי רב של איזשהו ישוב בישראל, לא אפרט את השם. אמר לי אני רוצה שתבוא לעזור לי. למה אתה רוצה שאני אעזור לך? כי הנוער שואל את עצמו שאלות. ובגלל זה הוא גם מוריד את הכיפה.

[5:05]אז אני שאלתי תגיד, להורים שלהם יש גם שאלות? תשובה, לא, אין להם שאלות. להם יהדות, תורה, הכל מובן מאליו. אמרתי אם ככה, הבן יותר טוב מהאבא, הוא לפחות שואל שאלות. אז מה עושים? פעם אחת ישבתי עם זוג, עוד סיפור. פעם אחת ישבתי עם זוג, שאמרו לי הבן שלנו יש שאלות קשות. אז שאלתי את האמא, תגידי, יש לך גם שאלות? אמרה לי היו לי כשהייתי צעירה. אז מה עשית עם זה? קברתי את זה, זה לא חשוב. אז אמרתי לה הנה, זה הזדמנות, הבן שלך נותן לך אפשרות להשתתף איתו בלימוד. אמת, זה לא כזה פשוט. כי אין שוויון בין הורים לילדים. אבל בכל זאת, אפשר להגיד לבן תשמע, השאלה שאתה שואל גם אני שואל. גם אותי מעניינת. בוא נמצא פתרון, או אולי אין פתרון. אולי אתה תצליח לעשות אותי גם כן בקלאש. כמו שאמרתי פעם למישהו, אם אתה תוכיח לי שהיהדות איננה אמת, אז כדאי שאני אדע לצאת כמה שיותר מהר כדי שיאכל שרימס. אז הוא שלח לי מייל עם הוכחות שהיהדות לא נכונה. דחיתי את ההוכחות שלו. אמר לי חבל, הפסדת מסעדה טובה. עכשיו, למה אני אספר לכם את זה? כדי שנבין שהשאלה, א' לא צריכה להפחיד אותנו. אם אתה מפחד משאלה, סימן שכבר עכשיו אתה לא מאמין. דבר נוסף, זאת הזדמנות לגדול. זה משהו נפלא. עכשיו, בוא נעבור לשלב של התשובות. אז יש מאוד להיזהר ממה שנקרא תשובה חפוזה. מה זה תשובה חפוזה? אני אביא לכם דוגמה. כל אחד בחור רציני למד בישיבה את ספר דרך השם של הרמח ו הרמח יש לו פרק שבו הוא דן בשאלה בשביל מה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. ואז הוא אומר כל מיני דברים שהוא רצה מדרך הטוב להיטיב, לכן הוא ברא את מי שיקבל את הטוב ויהיה גם אחראי על הטוב שלו. לכן יש בחירה חופשית. כי להיות המקור של הטוב זה בעצמו טובה גדולה וכולי וכולי. תארו לעצמכם, איזה מורה ליהדות או רב בישיבה תיכונית ששומע תלמיד שאומר לו הרב, למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? אומר לעצמו הרב, איזה יופי. סוף סוף הזדמנות לשפוך לו את כל מה שלמדתי מהרמח בדרך השם. ואז הוא מתחיל להסביר לו מדרך הטוב, להיטיב ולכן ברא את מקבל ההטבה כדי שיוסיף לעצמו את ההטבה על ידי עצמו וכולי. פתאום הוא שם לב שהנער לא מקשיב. למה הוא לא מקשיב? כי זאת לא הייתה השאלה.

[8:27]אני יכול להגיד לכם מה הייתה השאלה שלו. השאלה הייתה יש לי חברה. איך לדבר על זה עם הרב? בעצם בוא נחשוב לרגע, יש לי חברה וזה לא בסדר. למה זה לא בסדר? כי זה נגד ההלכה. נו, למה אני צריך לשמור על ההלכה? כי זה אלוהים שנתן את התורה.

[8:52]אה, ולמה אני צריך לשמוע לאלוהים? כי הוא ברא את העולם.

[9:02]אה, הרב, למה אלוהים ברא את העולם? זאת אומרת, השאלה הייתה שאלה אחרת לגמרי. ולכן צריך לדעת לענות על שאלה כזאת כפי שאני רגיל לענות. כשמישהו שואל אותי למה אלוהים ברא את העולם, אני שואל אותו מה אכפת לך? למה אני אומר את זה? לא כדי לדחות אותו, אלא כדי להבין. יש עניין של הקשבה, לדעת להקשיב לשאלה. אני אספר לכם סיפור, שקרה לפי הערכתי לפני 40 שנה. בלפני 40 שנה לא היה אינטרנט. לא הייתה פורנוגרפיה ברשת, כי לא הייתה רשת. ובישיבה תכנית, בישיבה תכנית אחת מצאו שני בחורים שקראו חוברות. חוברות לא צנועות. החליטו הרמנים, אנחנו זורקים אותם מהישיבה. השרת, אתם יודעים מי זה השרת? זה הבחור המרוקאי הזה עם הברת. אמר לרבנים, לפני כן תנו לי לדבר איתם. ואז הוא בא ושאל אותם שאלה. מה הייתה השאלה? שאלה שאף אחד לא שאל אותם. מדוע אתם קוראים את זה? שאלה מעניינת, לא? הוא לא פחד מן השאלה הזאת. ואז הם אמרו לו למה הם קוראים.

[10:37]הם אומרים כי זה כיף. תסבירו לי למה זה כיף?

[10:43]ואז הם הסבירו. תסבירו עוד למה זה כיף? והם הסבירו עוד למה זה כיף. ואחר כך הוא אמר להם ותסבירו עוד. ואז הם הסבירו למה זה רע. כלומר, אם אתה הולך לעומק העניינים, אתה חוסף את נקודת האמת שיש בשני, ואז ממילא הנקודה הלא חיובית נופלת מעצמה. ואז זה מרפא את האדם מן השאלה שלו, לפחות מן המרירות שהשאלה מעוררת. אני זוכר לפני שנים, הנה עוד סיפור, לא יודע למה אני מספר היום סיפורים, לא ככה זה. אני זוכר לפני שנים הגיע אליי, הביאו אליי למכון מאיר בחור חילוני שרצה לשאול אותי שאלה אחת. השאלה הייתה זה נכון שבגלל שאתה אדם דתי, יש שאלות שאתה לא שואל? אמרתי לו לא, כל השאלות שאתה שואל גם אני שואל. זה מאוד הפריע לו. בגלל שאם הייתי אומר לו כן, יש שאלות שאני לא שואל. אז הוא היה מוגן, ובעוד שמצד האמת הוא מרגיש מאוים על ידי. זה מאיים עליו שיש לי מערכת ערכים שונה משלו. ולכן הוא זקוק לכך שאני אהיה אדם חסון. אבל אינני חסום. כל שאלה שהוא שואל, גם אני שואל. ולכן יש ערך לשאלה. עכשיו, לכן אמרתי, יש ערך לשאלה, צריך להיזהר מתשובה, וודאי מתשובה חפוזה שאיננה מקשיבה. אני רגיל לומר שהחינוך בנוי על שני יסודות. האחד, ההקשבה. עד עכשיו דיברתי על הראשון. השני, אני מקווה שדוקטור אבדולש יסכים איתי, האמון. מה זאת אומרת האמון? אז הוא אני אספר לכם סיפור, סיפור, זה מאוד עוזר. אישה אחת הגיעה אליי פעם עם דמעות בעיניים. והיא אמרה לי הבן שלי עושה שטויות. אמרתי לה נו ואז מה? היא אמרה אני רוצה לדעת איפה טעיתי.

[13:07]אמרתי לה אם את חושבת שטעית, זה סימן שאת חושבת שיש לך אחריות. היא אמרה בוודאי, יש לי אחריות, ואני רוצה לדעת איפה טעיתי. שאלתי אותה, תגידי, את מאמינה בבחירה חופשית? אמרה לי כן, אני מאמינה בבחירה חופשית. שאלה הבאה: האם את מאמינה שלבן שלך יש בחירה חופשית? היה קצת חדש בשבילה, היא הרהר קמה שניות, אמרה כן, גם לו יש בחירה חופשית. אמרתי אם זה נכון, אז את לא אחראית. אמר מה? אני לא אחראי. טוב, תודה רבה. הלכה. אחרי שלושה ימים היא התקשרה אליי בטלפון. אמרה לי, מאז שדיברנו, הילד יותר טוב. צריך להבין את הנקודה הזאת. כי כל זמן שאתה לוקח אחריות, אז החניך, הבן, הבת, לא לוקח אחריות. אתה אומר לו אתה לא מסוגל, אתה חלש. מה שמצופה ממך, זה להוכיח שאתה חלש. ואז הוא מאוד מאוד נאמן לדרישה של המערכת. ואז הוא מסכים להיות חלש, בגלל שזה מה שאמרו לו. לא רק זה, אלא הוא שם את האחריות על מישהו אחר. ברגע שאני מודע לכך שאחריות היא שלי, ממילא אני לוקח אחריות על עצמי. אפשר לומר שבעצם המוכנות לשמוע את השאלה ולהתייחס אל השאלה בכל גודלה ולא למהר לתת תשובה. לא תמיד יש לך תשובה. אז מה אם אין לך תשובה? אבל האהבה לשאלה, זה בעצם מה שגם זורק את האחריות על החניך ומגרום לו להצליח לפעול. אני זוכר, אני רוצה להגיד לכם סיפור, פעם אחד הילדים שלי בגיל ה-11 שאל אותי שאלה בתנ היו בזמן שהושלת השאלה הזאת, היו גם היו גם כמה אברכי ישיבה שנכחו במעשה והזדעזעו. כי כשהילד שאל את השאלה בתנ אני עניתי לו כך: מבקרי המקרא אומרים כך וכך. ואנחנו אומרים כך וכך. הזדעזעו מזה שאני מלמד את הילד שלי בקורות המקרא, אבל זה עצמו מה שחיסן אותו. מה שמנע ממנו אחר כך את המשבר כשהוא יקרא את בקורות המקרא. אז לכן צריך לאהוב את השאלות. והן הן אלה שדווקא האהבה לשאלות, זה מה שמפתח אותנו. ו איך לומר? על יסוד זה נמצא כל הפתרונות. אז שאלה אני נשאלת שאלה אולי אחרונה. אז מה התפקיד של המחנך? מה התפקיד של המורה? התפקיד של המחנך זה לתת את האינפורמציה. זה טוב, זה רע, זה אמת, זה שקר. זה התפקיד. ברגע שברור לך שהבנת מה הטוב, מה הרע. מכאן והלאה אתה מחליט. אתה מחליט אם אתה נאמן למערכת, או אם אתה מתנתק מן המערכת, זאת החלטה שלך.