תלמוד עשר הספירות חלק א' עמ' ד' | הרב אסף משה בילר

[0:01]אז אנחנו עושים חזרה קצרה מה למדנו אתמול. בסדר? לכולם ספרים?

[0:13]בסדר. אתמול למדנו כמה דברים חשובים. הגדרות של מקום פנוי. אה, דיברנו על שני סוגי אור. אור חסדים ואור חוכמה. אור חוכמה זה עצמות הנהצל. ממנו מקבל חיות ותענוג. אור חסדים זה אור ש מתאים את האור חוכמה שיוכל לשרוד בכלי. הסברנו את זה באריכות אתמול. בסדר? האור חוכמה נמשך לרצון לקבל ומענג את הנהצל. אור חסדים נמשך לרצון להשפיע והוא לא גורם עונג, אבל הוא כן מאפשר לאור חוכמה להתקבל בשלמות ולשכון בכלי, שזה בעצם העניין של תיקון הכלי. מה שאנחנו קוראים בספר תיקון המצווה. מצווה באה מהמילה ציווי וגם מהמילה צוות. זאת אומרת צבת חיבור מנורה לכלי. חיבור שמתקיים לנצח, הכוונה בהלבשת אור חסדים, ולמדנו מה זה אוויר ריקני, אור חסדים בלי אור חוכמה. זהו. אחרי זה למדנו על כלי רוחני, דברים שכבר למדנו בעל פה וכל מיני מסגרות, אבל עכשיו באופן רשמי באור פנימי ו' הרב הסביר שזה הרצון לקבל, זה החומר של הנהצל שגורם לשינוי צורה בין המעצל הנהצל למעצל, על ידי שינוי צורה יוצא מגדר הנהצל והופך להיות מהמעצל והופך להיות נהצל. בסדר? עכשיו הרצון לקבל הזה יש מציאות שהוא מלא באור מציאות שהוא ריק. שהוא מלא באור, כמו טרם הצמצום, אז אין חלל. וכשהוא מלא באור, אז שהוא אה מתרוקן מאור, אז יש חלל. וכבר אמרנו חלל זה גיאומטריה חיים, כי בעצם החיים שלנו מתאפשרים דווקא כש יש חלל. דווקא כשהאור מסתלק, אחרת הכל מלא באור ואין הגדרה של כמו שהרב הגדיר, אין מקום לתיקונים, אין אינדיבידואל, אין נשמה פרטית, אין ניסיונות, אין חסרונות, הכל מלא. אז לכן בשביל לברוא את העולמות, היה צריך דווקא צמצום וחלל וכו'. הרב? כן. בשפת הקודש, איך ארי חלל יש לזה גם פירוש של כאילו מה שהוא מת

[2:33]זה גם חיים וגם חיסרון. כאילו המוות מאפשר את החיים בעצם. נכון. נכון. בדיוק. הלאה. אנחנו ממשיכים, הרב שאלה שמעתי. כן. יש מציאות שבה אדם ברצון להשפיע, משפיע, ובכל זאת הוא מתמלא בסיפוק או בתחושה טובה. ודאי. איך זה קורה שהוא ברצון להשפיע, הוא מושך אור דחסדים, אבל מצד שני הוא גם מרגיש עונג מהפ נכון. התשובה היא שהעונג לעולם מגיע לו מאור חוכמה. מה זה אור חוכמה? אור חוכמה זה זה זה יכול להיות גם כן הידיעה שאתה עושה את הדבר הנכון. לדוגמה, זה אור חוכמה. תגיד אתה רוצה לעשות בעולם טוב. אתה רוצה להגיד לעשות צור נשים, אתה רוצה להיות טוב. אז עכשיו שאתה נגיד עושה איזשהו חסד, לא משנה חסד אם זה בן אדם למקום, או בן אדם לחברו, כן, בין מצווה. כתוב וזהו חסיד מתחסד עם קונו. אתה עכשיו מניח תפילין לצורך העניין. אני יכול לקבל מזה תענוג גדול. אבל זה כשאין לאדם שום השגה ברוחניות ממש, אז בעצם התענוג שלו זה לא מעצם הנחת התפילין, אלא ממה התענוג שלו? זה שהוא יודע שהוא עושה מצווה. וככל שיש לו אמונה חזקה יותר וידיעה חזקה יותר בהבנת הערך של המצווה, ככה יהיה לו שמחה גדולה מזה. אבל השמחה היא והתענוג בא לו מהאור חוכמה, מהחוכמה והאמונה והידיעה שיש לו, לא מעצם הפעולה. עצם הפעולה היא חסדים. היא לא מהנהגת אותו. איך לדוגמה, למה מצוות תפילין לדוגמה זה דוגמה טובה? בגלל שאף אדם בעולם לא היה עושה את זה אם לא היה מצווה. לא היה עולה בדעתו של אף בורא, אף אדם, לא משנה כמה הוא היה, אולי אם הוא היה אברהם אבינו, לאכול כליות יועצות, אז כן. אבל אם לא, אז אף אדם בעולם לא היה מניח תפילין. למה? כי זה לא כיף. באמת זה כן כיף. רק אנחנו לא מרגישים לזה. למה אנחנו כן נהנים מזה? מהאמונה שלנו. מצווה, שזה טוב, שזה בדיוק. אז זה חוכמה, לא חסדים. בסדר? מה זה? זה חוכמה, זה תענוג.

[5:16]אמרת שאנחנו נהנים מהתפילין בגלל האמונה שלנו? כן. אז אם אני מאמין שאני דופק את הראש בקיר מקרב אותי באב, אז אתה תהנה מזה. זה יהיה אור של חוכמה. אור דחוכמה. לא מהדפיקת הראש בקיר, מהאמונה שיש לך שזה טוב. ודאי. מה, אנחנו לא רואים אנשים עושים דברים יותר חמורים מראש בקיר? בכוח האמונה שלהם. והם שמחים בזה מאוד, מאושרים שהם הולכים לפוצץ את עצמם עכשיו לרסיסי רסיסים. מאושרים עד הגג, כי שהם עושים דבר הכי גדול והכי קדוש. מאיפה בא להם האושר? מזה שמהפיצוץ? לא, מהרעיון שהפיצוץ זה שהוא הולך למות עכשיו, זה דבר טוב. מזה יכול לבוא לאדם אושר אדיר, מההבנה שהוא עושה דבר טוב. אז יכול להיות שבפועל הוא עושה את הטמטום הכי גדול בעולם. ודאי שיכול להיות. הרב, במקרה הזה האור הסתלק, כאילו זה ההבדל? כן, ודאי. כן, ודאי.

[6:21]הלאה. אנחנו ממשיכים, הרב ששאל שאלות, כן. מה עוד? כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על ידי התחתונים. זה באות ז'. כתוב שם באות ז' אלא היה הכל ממולא מאור אינסוף פשוט ההוא. כן? אנחנו מסיימים את הדף של אתמול. כן, זה הדף של שלשום, כי אנחנו באיחור דף אחד. אז אה, אז אנחנו באות ב', בדף ב'. כן? כלומר שאין כלל מה להוסיף עליו על ידי התחתונים. עניין ראש זה עניין ז', אות ז'. הכל היה ממולה. אז הרב מסביר מה זה ממולה? שהוא מושלם, שאין לו, אין מה להוסיף. אין תוספת. אין תוספת על השלמות. זה היה טרם הצמצום. אז זה פשוט. לאחר מכן באות ח' כתוב ולא היה לו לא בחינת ראש ולא בחינת סוף. עניין ראש וסוף ידבר להלן. הרב לא מסביר את זה כאן. אנחנו ממשיכים לאות ט'. אומר הרב ב', הרי זה למעלה, אלא הכל היה אור אחד פשוט. הרב מפרש, מה הכוונה פשוט? שאין בו מדרגות של קטן וגדול, אלא הכל היה שווה, כמו שהתבאר לקמן. תכף הרב יסביר את זה למה זה בהכרח הכל היה שווה. זה נקרא אור פשוט. למה זה נקרא, אגב, פשוט? איך המילה פשוט מתלבשת לנו עם שאין גדול וקטן? שקיימת שם גמורה ואין משהו מסובך. הכל אחד, הכל אחד. שורה קטן וגדול, זה קטן וגדול לא הייתי אומר שזה ההבדל הפוך מפשוט. הייתי אומר שקטן וגדול, אם היו שואלים אותכם מה ההבדל בין קטן וגדול היית אומר פשוט?

[8:50]היית אומר שווה. שווה בהשוואה אחת, הכל אחד. אבל שווה בהשוואה אחת. אז למה פשוט? הוא לא מדבר. מה יש לו השוואות עם הכל אחד? ממה למטה משווים? הוא הכל אחד. קטן וגדול זה צורה. צורה. יש צורה קטנה, צורה גדולה. פשוט זה משהו מופשט. או, תודה רבה. זה התשובה. פשוט זה שהוא לא מלובש. אין לו גדר. בסדר? זה נקרא פשוט. פשוט זה אומר שאין לו גדר.

[9:27]יש על מה שדבר שהוא, כמו שאדם ללא לבוש חס ושלום, כן? אז הוא לא יכול, הוא לא מוגדר, הוא לא יכול לה להתראות. ה הגילוי בא לידי לבוש. לבוש זה בעצם הסתרה. מפה והלאה יהיו לבושים, הגדרות. פשוט זה אומר שהוא עדיין לא מוגדר, לא מלובש. ממילא אין שמה פרטים, אלא כל הפרטים כאחד.

[9:56]יוד. אלא הכל היה אור אחד פשוט, שווה בהשוואה אחת. עכשיו הרב אומר את השווה בהשוואה אחת, שזה יותר מובן לנו מ מילה פשוטה. מה הכוונה שווה בהשוואה אחת? פה הרב מסביר ככה, שאין שם זכות ואביות, שהמדרגות נערכות ונבחנות על ידיהן. כי הבחנות אלה נתהוו בעולמות רק עם חידוש הצמצום שיתבאר להלן. בסדר, אין פה זכות ואביות. לכן האור שווה בהשוואה אחת. מה זה זכות ואביות? מישהו יודע? לא. גם מי שיודע לא יודע עדיין ממה שלמדנו פה, כי פה לא למדנו עדיין זכות ואביות. נכון? אז יופי, אז הרב מלמד אותנו פה באור פנימי אות י'. שני מושגים חדשים, אבל הוא לא מסביר אותם. הוא רק אומר לנו שבגלל שאין פה זכות ואביות, הכל היה בהשוואה אחת. אבל מה זה זכות ואביות? אין לנו מושג בינתיים. אז צריך לזכור. באות י', אור פנימי, למדנו מושג חדש, אבל הרב לא ביאר אותו. הוא קשור לעניין של של זה שמה שיצא שכל יהיה בהשוואה אחת או שיהיה פרטים בצורות שונות. וזה יגרום המושג הזה שקוראים לו זכות ואביות. אבל שוב, מכיוון שלא בגשמיות אנחנו מדברים, זה לא איזה חומר עכשיו שהוא עבה כזה, כמו תגיד, כמו איזה גומי כזה, או זך שזה משהו כזה מדודל והחודם, נגיד, הגדרות גשמיות כאלה, אז ממילא אנחנו לא יודעים עדיין מה זה. נקרא, נדבר. עכשיו כששאלת, אנחנו נתבונן אז נדע בעזרת השם. זה נחמד לשים את ה צומת לב על זה.

[39:53]בסדר? הנה אז אנחנו כבר עבר לנו הזמן, אבל לא בוא נסיים את הסידיף הזה, אז ככה נצמצם את זה. הנה אז אנחנו כבר עבר לנו הזמן, אבל לא נראה לי בוא נסיים את הסידיף הזה, אז ככה נצמצם את זה.