הרב מאיר אליהו | סוד ל״ג בעומר 🔥 | משכן יהודה - ה׳תשפ״ד

[0:00]שוב אני שמח לראות את כולכם כאן במקום הקדוש הזה במעלה אדומים. אנחנו כל כך שמחים לפקוד ביחד איתכם את הסלילי בית המדרש. שבוע שעבר נאלצתי להעדר מהשיעור כאן כיוון שהיינו בכל כך הרבה מקומות בארץ ישראל. ונסענו מעיר לעיר, מהעיירה לעיירה, ומכפר לכפר, ועשינו נפשות ללימוד התורה. וברוך השם, כל כך הרבה מקומות ראיתי ששומעים את השיעורים שלנו. וקיבלתי כל כך הרבה אהבה וחיבוק מהקהל בחוץ, גם מחוץ לגבולותיה של ירושלים. ואני רוצה להתנצל מכל אותן אלה שרצו להגיע אליי ולקבל את הברכה. ולספר לי ולשאול ולהתייעץ ולא הספקתי. מה אני יכול לעשות? זה היה יום מאוד מאוד אינטנסיבי ועמוס, ולא הספקתי. אבל חלילה שאני לא רוצה שזה יראה כאילו זלזלתי או ברחתי. עשיתי את הכל לשם שמיים, ויהי רצון שהדברים יתקבלו. וידעו כולם שאנחנו מברכים את כולם גם מחוץ למחוץ לגבולות ירושלים. ומזמינים את כולם תמיד לשיעורים ולהסתופף ביחד איתנו בין חברים מקשיבים ולהשתעשע בדברי תורה. אולי זו דרך קצת אומללה לפתוח את השיעור, אבל בשבוע הבא לא יחול השיעור, עוד שבועיים לא יחול השיעור, ועוד שלושה שבועות לא יחול השיעור. ולמה אנחנו לוקחים הפסקה כזאת ארוכה? בשבוע הבא ובעוד שבועיים אני אהיה במקסיקו ומאמי. ועוד שלושה שבועות זה כבר ערב חג השבועות, אז זה כבר לא באשמתי. לכן השיעור הבא יהיה ביום שלישי של פרשת בהעלותך, שאז נוכל לחדש את השיעורים שלנו תמידים כסדרן. הסוגיה שאנחנו רוצים לעסוק בה היום, סוגיה שקשורה כמובן ללג בעומר. אנחנו כל כך שמחים לקראת היום של ההילולה של הבוצינה קדישא רבי שמעון בר יוחאי. לא סתם חכמי הזוהר היו מכנים אותו בוצינה קדישא. בוצינה בארמית זה מנורה וקדישא זה קדושה, המנורה הקדושה. ולמה היו קוראים לו המנורה הקדושה? יש בזה כמה וכמה טעמים שמביאים את זה מפרשי הזוהר. אולי הטעם העיקרי שרבי שמעון היה כמו מנורה שמאיר את כל העולם כולו בתורתו. לא היה כמו רבי שמעון בר יוחאי שמאיר לנו את העולם של הקבלה, את סתרי התורה. כל העץ חיים יושב על הזוהר ועל ההקדמות שקיבל רבי שמעון בר יוחאי. גם לפני רבי שמעון בר יוחאי היו לנו הרבה מקובלים, רבי נחוניה בן הקנה. בעל ספר התמונה היה לנו היה לנו את את רבי מנונה סבא רבי וסבא. היו הרבה מקובלים גם לפני רבי שמעון בר יוחאי, גם רבנו עקיבא בן יוסף, שהיה מגדולי התנאים בכל הדורות שדיברנו עליו בהזדמנויות אחרות, בפרט כשעשינו שיעורים על עשרה הרוגי מלכות. גם הוא היה מקובל עצום, היה יודע שמות קודש. עד שאמרו לו רבותינו רבנו, עד כאן, כשהוא בא וקרא קרא קריאת שמע של שחרית בשעה שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל, ברכות ס"א, מכות כ"ט. ולקחו מגרפות ודפקו לו בבשר וסרקו את בשרו, ונפלו חתיכות מהבשר שלו. והרומאים היו מוכרים את זה להראות תראו מה עשינו לרביי של היהודים, ללצ'יף, לראש הרביי של היהודים. ושאלו אותו תלמידיו, למה אתה קורא רק שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד? תמשיך לקרוא ואהבת את השם, סופי תיבות כהת. תכוון בשם הקדוש הזה ואתה מכניע אותם. רבי עקיבא יכל בקלות להינצל מאותה מיתה משונה. הוא היה מקובל, והוא היה ללמוד בקבלה. ולא סתם מקובל, קבלה מעשית. והרב חיד"א כותב שרבי עקיבא בן יוסף ורבי ישמעאל בן אלישע היו משתמשים בשמות הקודש. למה? היה להם עפר פרה אדומה. הם שניהם היו גם בזמן בית המקדש קיים וגם אחרי חורבן המקדש. וגם אחרי חורבן המקדש, הגמרא אומרת במסכת חגיגה כ"ו, חברייא מטהרן בגלילה. החברים מטהרים בגליל, וכל המפרשים כתבו שהיה להם עדיין עפר פרה אדומה גם אחרי החורבן. ולכן הם הצליחו להגיע לכאלה השגות, מה שהיום כמה שבן אדם יעשה תעניות וסיגופים, וימעט באכילה ובשינה ובדיבור ובשיחה ובתשמיש המיטה. ויענה את עצמו וילמד כל היום, למסיק אלא כמסק טעלה. לא יצליח להגיע אלא כמו זנב לתאה או כמו גרגר רפול על דרך שאומרת הגמרא בפסחים דף ג'. כך כותב הרב חיד"א על עצמו, ואני כתבתי במדבר קדמות שלי, ואין לי ספק שהרב חיד"א ניסה את הכל. והוא מעיד שאי אפשר להגיע להשגות של רבי עקיבא רבי ישמעאל כהן גדול, וגם לא של רבנו האר"י. למה? כי הם היו נטהרים באפר פרה אדומה. אז רבי עקיבא היה יודע שמות הקודש. גם רבנו האר"י היה יודע קבלה מעשית והיה עושה כל מיני אותות ומופתים. ורבנו האר"י, רבנו המרחו הרב חיד"א כותב במדבר קדמות, ואין אצלי ספק שאליהו שהיה נגלה אליו ממתיפתה דרקע, הוא היה יודע איפה נמצא פרה אדומה. והיה מזה שלישי ושביעי על רבנו האר"י ונפתחו לו הרובות החוכמה, ונעשה כמעיין המתגבר. אתה מבין על מה אתה מדבר? על רבנו האר"י. שהיה יודע לקרוא כף היד, היה יודע לקרוא חוכמת הפרצוף, היה מדבר עם הרוחות, היה מוציא את הנשמה ממך ומדבר איתה ואומר לה מה את משקר הנשמה שלך אומרת משהו אחר. היה יודע מה עובד בכל רגע בגן עדן, פלילי, עדכן בוואטסאפ. היה יודע מה קורה בגהינם באותו רגע. היה מביט על הקברים ואומר הבן אדם הזה חי לפני 30 שנה, הוא חטא בכך, דנים אותו בכך. אומר המרחו והיינו חוקרים על הכל והיינו רואים דברים מבהילים לא נראו מימות רשב"י. אתה מבין על איזה שושלת מפוארת של אומה אנחנו באים אליה? שמעתם פעם שהמוסלמים יכולים לעשות דבר כזה? מה הם יכולים לעשות? מקסימום בידה בחומוס. אתה רואה איזה אומה מפוארת אתה בא ממנה? ורבנו המרחו כותב, אין אצלי ספק שרבנו האר"י היה נטהר בעפר פרה אדומה. רבי עקיבא ולדיה, שרבי עקיבא ורבי ישמעאל כהן גדול שניהם היו בחורבן. רבי עקיבא בסוף מכות כ"ד רואה שועל יוצא מבית קודש הקודשים, אז הוא ראה את הבית. ורבי ישמעאל בדף ז' ברכות, הקדוש ברוך הוא מבקש ממנו בקודש הקודשים ברכני, ישמעאל בני. אז אתה רואה ששניהם היו בבית המקדש, שניהם שרדו גם אחרי החורבן. רבי עקיבא הלך והקים את רבותינו שבדרום, הלך לרבותינו שבדרום והקים משם חמישה תלמידי חכמים, זה היה אחרי חורבן בית המקדש. ס"ב עמוד ב' יבמות. ורבי ישמעאל ראינו את זה בגמרא במסכת גיטין נ"ו, נ"ז. שמה הגמרא מספרת שהוא ראה אותו, אותו רבי יהושע ושיקר אותו. אתה רואה שהוא היה גם אחרי החורבן. אז ודאי שהם היו אחרי החורבן. וגם אחרי החורבן היה להם עפר פרה אדומה. אז גם לפני רבי שמעון בר יוחאי, הבוצינה קדישא שהאיר את כל העולם בתורתו, גם לפניו עוד ראינו. ראינו גדולי עולם שהיו מלומדים בניסים, בקבלה מעשית. ורבי עקיבא לא היה חייב למות במיתת על קידוש השם, ואמרו לו תלמידיו, למה אתה לא מכוון שמות קודש וקבלה מעשית? אתה מכניע את כולם. אמר להם מה? אתם רוצים שאני אוותר על המעלה הקדושה למות על קידוש השם? כל ימיי הצטערתי מתי יבוא מקרא זה לידי ואקיימנו, ועכשיו שהגיע לידיי, אני אגיד שם קדוש ואני אחניע אותם ולא אקיימנו? האריך באחד, יצא נשמתו באחד, יצא בת קול ואמרה אשריך עקיבא בן יוסף אתה מוזמן לחיי העולם הבא. תבין איזה עוצמה היה לו. מי לימד את רבי שמעון בר יוחאי את כל יסודות הקבלה? רבי עקיבא. אלה גדולי עולם גם לפני רבי שמעון בר יוחאי היו מקובלים. היה לנו ספר עזיאל המלאך, היה ספר של הזוהר בעצמו מציין ל-60 ספרי קבלה שהיו לפני הזוהר הקדוש. הוא מצטט מהם. אם תלך תעשה רשימה של כל הספרים שהזוהר מצטט, למעלה מ-60 ספרים הוא מצטט שהיו לפני רבי שמעון בר יוחאי. אלה היו גדולי עולם מקובלים בניסים. אני לא מדבר כבר על התנאים שאתה רואה בלי סוף ניסים בגמרות. שלפעמים נראה לך וונדלך מסיוס חס ושלום. נראה לך לא יכול להיות שיהיה דבר כזה. אבל ככה הם חיו. היו מלומדים בניסים. הגמרא אומרת בי"ז מסכת מעילה, מי ילך? רבי שמעון בר יוחאי ילך לבטל את הגזירה אצל הקיסר. למה? הוא היה מלומד בניסים. היה איזה אחד, הייתי שבוע שעבר באיזה מקום במרכז, לא משנה. הייתי שם, אז בא מחא מוד, הוא אומר לי הרב, רציתי לעשות נס. אמרתי לו איזה נס רצית לעשות? כבר נשמע לי דפקפק. איזה נס? הוא אומר תשמע, אשתי ראיתי אותה עומדת ליד הדגים של השבת, ובוכה. אמרתי לו כן? היא בכתה? למה? היא לא בכתה דמעות, אבל הייתה ככה דאון. אמרתי לו מה קרה? הוא אומר במקום פפריקה מתוקה, שם פפריקה חריפה. אז אני אמרתי לה, כך הוא אומר לי, מי שאמר לפפריקה מתוקה שיהיה טעים, יגיד לפפריקה חריפה שיהיה טעים. אמרתי לו נו והיה טעים? הוא אומר כולם נחנקו. אתה מבין? יש כאלה חושבים שהם רבי חנניה בן דוסא. מי שאמר לשמן שידלוק, יגיד לחומץ שידלוק. הגדולים שהיו לפני רבי שמעון בר יוחאי, כמובן כולם היו עצומים. אז למה רבי עקיבא לא כתב את הזוהר? למה רבי עקיבא לא זכה לכתוב את הזוהר? כי רבי עקיבא לא היה נשמתו מעולם שיכול לכתוב את הזוהר. רבי שמעון היה מהיסוד, והוא כתב והסתיר את כל הסודות על ידי רבי אבא הסופר האישי שלו. והם הסיטרו את הכל בסודות שמי שראוי ילמד. הרי זה הבעיה לכתוב קבלה בספרים. למה? אתה לא יודע לאן הספר התגלגל. היום אתה עושה שיעור אתה מוקלט, ברגע שאתה מוקלט, זה כבר נהיה לרשות הרבים. אתה לא יודע לאן התגלגל השיעור שלך. לכן זה בעיה ללמד קבלה באופן מוחצן. מה שאני עושה בשיעורים שלי, עוד אני מלמד, מגלה טפח מחזה אלפיים אמה. אבל בכל מקרה, ספר אתה לא יודע לאן זה יתגלגל. ורבי שמעון פחד שהדברים יתגלגלו למקומות שלא ראוי לקבל. לא ראוי שהם יקראו אותם. יש לי ספר בבית, נקרא שמחת יצחק. רבי יצחק כדורי, הראש הישיבה של מקובל, כתב שישה כרכים על קמעות, על קבלה, על שמות הקודש, קבלה מעשית. כל השישה כרכים על קבלה מעשית. מה? אני אגיד לכם אחד לא עובד. אז שאלתי פעם את אחד העוזרים שלו, נו אז מה אחד לא אז למה הוא כתב דברים שלא עובדים? אז הוא אמר בכוונה הוא הסתיר וכתב את הקמע הזה, הוא כתב עם השמות האלה. וזה הוא אמר לנו הסוד של זה עובר בדף ההוא. ובקיצור, עשה חרבו דה על כל הזמ למה? להשאיר את הדברים שישארו בעולם. ואת הצנועים חוכמה. מי שחכם, יקבל בעל פה מרבו, ויגיד לו תשמע, את זה אתה צריך לכוון לפה, ואת זה לפה, ואת זה לפה. ולא כמו שהוא כתב בספר הזה, כי בכוונה הוא הסתיר את הדברים והטעה, שלא יפלו לידיים של כל אחד. תאר לך שכל אחד פה היה יודע לעשות קבלה מעשית. אנשים היו רצים ישר לדבר הזה, וזה חמור מאוד. כבר הערכתי בזה גם בעל פה וגם בכתב על החומרה הגדולה שיש בקבלה מעשית. גדולי ישראל, רבי עקיבא בעצמו ידע קבלה מעשית. אז למה הוא לא השתמש בה להכניע את האויבים? רצה למות על קידוש השם. רבי עקיבא בן יוסף לא היה כמוהו. ואף על פי כן העמיד את אחד התלמידים הכי עצומים שהיה לו, זה היה רבי שמעון בר יוחאי. שהגמרא הזוהר אומר עליו בזוהר יתרו דף פ"ו עמוד ב', שראו אותו החברים אמרו לו אוי רבנו שהעולם יהיה יתום ממך. אנחנו לא יכולים בלעדיך. הרי הוא בעצמו העיד על עצמו דף מ"ה מסכת סוכה. אם אני יכול אני לפתור את כל העולם מן הדין. ואם הבן שלי רבי אלעזר איתי, מיום שנברא ועד היום. ואם יותם בן עזיהו בן עוזיה איתנו, מיום שנברא העולם ועד סופו. אתה רואה? איזה זכות היה לו? אז זה זכות עצומה. לא כמו שרבי משה בן מוסאיוף היום הקשה לי, איך יכול להיות? אבל אחיה השילוני הוא אומר ואם אחיה השילוני איתי, יכול אני לפתור את העולם. זה לא הלשון. אני עניתי לו לשיטתו, אבל באמת זה לא הלשון. שמה כתוב יותם בן עוזיהו. לא יודע, עניתי לו כדי שהוא ירגע ויהיה שמח שמה בשיעור, משה ממוסיוף. איפה שאני לא הולך בארץ ובעולם אומרים מה עם משה? למה לא הבאת אותו איתך? אני אומר לה אם הוא היה איתי, הייתי משאיר אותו פה והייתי הולך. ברוך השם, יש גם אותו, גם אותו צריך, עושה לנו קצת שמחה בשיעור שמה. בכל מקרה, אתה רואה שרבי שמעון בר יוחאי אמרו לו החברים, אוי לעולם שאתה תסתלק ממנו. הוא היה באמת גדול מאוד. רמ"ק כותב שרבי שמעון היה בדורו המבוע של כל החוכמה של הדור. כל חוכמת הקבלה עברה דרכו. עכשיו, הספר הזוהר שיש לנו היום מורכב מחמישה כרכים. יש לנו את השלושה כרכים זוהר על הפרשיות, שזה מה שנקרא החברים הלכו בדרך, פגשו, ראו. זה לא דווקא רבי שמעון כתב את זה, הרבה פעמים אתה רואה רבי חייא ורבי סע הלכו בדרך. אז זה לא בהכרח רבי שמעון כתב את זה. אז על מה כתוב שהוא כתב את הזוהר? על החלקים האחרים. יש לך אדרא רבא, אדרא זוטא, ספרא דצניעותא, אדרא דמשכנא. אדרא רבא, שם הוא מגלה על כל הפרצופים והעולמות העליונים. על זה יושב עץ חיים, שזה התלמוד של הקבלה. אדרא זוטא זה עוד סודות וסיכומים שהוא עושה, מה שהוא לא הספיק לעשות בזוהר בזוהר נסו, שזה האדרא רבא. זה אדרא זוטא. אדרא זוטא זה זוהר האזינו, ושמה הוא מספר לפני פטירתו, מגלה עוד סודות של פרצופים אבא ואמא, שהוא לא גילה אותם כשהוא היה באדרא רבא שלו. יש לנו אדרא יש לנו ספרא דצניעותא, זה בחלק מ זוהר משפטים. ושם יש חמישה פרקים והגאון מדינה כותב כל מילה זהב. ככה הוא כותב על האדרא על הספרא דצניעותא. כל מילה שמה זהב. והוא אומר זה לא זה לא זה לא בסתם שזה חמישה פרקים כנגד חמישה חומשי תורה, כנגד חמישה פרצופים של העליונים, כנגד חמישה שמות של הנשמה נרנח"י. תפתחו את ה יש לו ביאור על על הספרא דצניעותא של הגאון מבינה אפלה ופלה מה שהוא עשה שמה. פלא פלאות. זה בשר הזוהר, זה עיקר הסודות. כל השאר, אלה דברים יותר קלים. אחר כך יש לנו תיקוני הזוהר, ואחר כך יש גם זוהר חדש. זוהר חדש, זה מה שמצאו את זה במערה שנה אחרי אותו זמן שמצאו את הזוהר. את הגבילים של הזוהר המקורי הראשון, ולכן קראו לזה זוהר חדש, כי מצאו את זה שנה אחר כך, אז מצאו את זה מחדש. בזוהר תרומה קמ"ט עמוד א', הזוהר כותב שגם אלה שמבינים סודות הקבלה היו מגמגמים בהם. אבל רבי יוסי אומר, רבי שמעון מעולם לא גמגם. ויתן לפניהם ויאכלו ויתורו. ויתן לפניהם זה רשב"י. נתן לפני החברים סודות התורה. כל ספקות היו שואלים, היה עונה, כי מה שמונח בכיס שלו. לא צריך להתבודד, לא צריך לעשות תעניות, לא צריך לעשות ייחודים, לא צריך לעשות סיגופים. לא צריך להכחיד את המחשבה. שואל הוא אומר, שואל הוא אומר. הכל מונח בכיס שלו. כאן השבחים שכותב מרחו על רבנו האר"י בהקדמה לעץ חיים. ויתירו נשאר אצלו עוד הרבה תורה שהוא לא הספיק אפילו להעביר אותה. הרב חיד"א כותב שכל הזוהר שלנו היום מסתכם בחמישה כרכים. הזוהר המקורי כמסע גמל של 65 כרכים. אתה יודע מה זה? איפה? הכל נעלם עם הזמן. מה נשאר לנו? מעשר מן המעשר. שזה בסך הכל חמישה כרכים שנשאר לנו היום. ירושלמי שביעית בפרק ט', הלכה א' כותב שרבי שמעון טיהר את טבריה. והיה שמה איזה מעשה סיפור עם איזה גוי אחד. הכהנים רצו לעבור בטבריה. עכשיו הגויים מח שםם, איפה שמת להם את קברו אותו. איפה מת בן אדם, קברו אותו. אז הכהנים לא יכלו לעבור. אז מה עשו? קראו לרבי שמעון בר יוחאי, ורבי שמעון בר יוחאי טיהר את טבריה. הזה כך על המתים, וטיהר. היה איזה גוי מנובל אחד, אמר זה מה שהוא עושה, אני אראה לו. הלך הוציא את אבא שלו מהקבר, וקבר אותו במקום שרבי שמעון כבר טיהר. הסתכל אותו גוי על רבי שמעון ונתן לו שריקה. חכם, אתה חושב גמרת לטהר? בוא תראה יש פה עוד. יש פה עוד גולת, יש פה עוד שלד. רבי שמעון צפה ברוח הקודש במה שעשה אותו גוי. אמר אני גוזר עליונים למטה, תחתונים למעלה. אומרת הגמרא, תנא, נעשה נס, נפתחה האדמה ואותו גוי נבלע כמו שהוא באדמה. והאדמה הקיעה את השלד של האבא שלו. ושמה הוא קבור עד היום מקום קבורתו, שמה של אותו גוי. אתה רואה איזה כוחות היה לו לרבי שמעון, כמו ששיבח אותו הפיוט. טיהר את טבריה, עשה אותה נקיה. עודו לו מישמיה, אדונינו בר יוחאי. אז זה, תראה איזה זכות היה לו לרבי שמעון בר יוחאי. הזוהר קורא עליו בזוהר האזינו רצ"ו, את הפסוק זה האיש מר איש הארץ מרגיז מרגיז ממלכות. דנה רבי שמעון בר יוחאי דמרה משתבח ב בכל יומא. הקדוש ברוך הוא משתבח ברבי שמעון, כל יום היה עושה לו מי שברך מהשמיים. הוא אומר איזה ילד כזה יש לי בעולם. 13 שנה סבל את הסר של המערה. אתה יודע מה זה 13 שנה במערה? בלי קריאות, בלי בלי אוכל. מה הוא אכל? רק חרובים. הגמרא אומרת זה מחריף את הקיבה, הורס את הקיבה לאכול חרובים. ניסיתם פעם לאכול? הביאו לנו פעם בישיבה חרובים בטו בשבט, לא הבנתי איך אוכלים את הדבר הזה. זה אי אפשר אפילו ללעוס את זה. בכלל לא טעים. לא יודע, נראה לי תמיד אומרים את זה דקורציה. איך אפשר לגעת בדבר הזה? והוא כל הגוף שלו נהראס מהחרובים. מה אתם חושבים שהוא היה רעב והתקשר להזמין שתי שתי מגשי פיצה אחת? אה? הוא היה צמא, הוא רצה להזמין קוקה קולה, אה? או סמודי? To good? No! הוא שתה רק מים, ונעשה לו נס, ונעשה לו נס וערב שבת, העץ חרובים היה נהפך לעץ תמרים. כך כותב רבי אברהם גלנטי, יש לנו קבלה מפי הראשונים. נהפך לעץ תמרים. והיה קוטף תמרים לפני השבת, ומברך עליהם ועושה עליהם ברכת המזון. תמרים עשה ברכת המזון, יצא, למה? הם מזינים את הגוף. אז זה תראה איזה זכות היה לרבי שמעון. על זה הוא העיד על עצמו שמעולם הוא לא ביטל שלוש סעודות בשבת. איך? אבל היית במערה, מאיפה לך קמח? מאיפה לך? אלא הוא עשה על תמרים, כל השלוש סעודות עשה על תמרים ויצא ידי חובה. תראה איזה זכות היה לו. אף פעם לא הבנתי מאיפה לו ארבעה מינים בסוכות שהוא היה במערה? מאיפה לו? זימן לו הקדוש ברוך הוא לולב, ועדס, ערבה, אתרוג שיהיה לו שמה באזור. טוב, מה תעשה? מאיפה היה לו מצה בפסח? אה? איך הוא יצא מצה בפסח? מה אתם אומרים? זימן לו. אני בהתחלה אמרתי, כמו הגמרא אומרת על אליהו, שבאו אליו עורבים והביאו לו לאכול. והעורבים אכזריים. העורבים את הילדים שלהם הם שונאים. לבני עורב אשר יקרא, הוא נותן לבהמה לחמה. מי זה לבני? העורב מה? ברואה את האפרוחים לבנים. עוד לא גדל להם הנוצות. אז הוא אומר בוא נה בואי, בואי סיה בואי לפה. מי אלה הילדים האשכנזים האלה? אנחנו תימנים. אה? מי אלה? ושמע את זה, אמר אני לא זה לא שלי. יאללה ביי. תופס את הכנפיים שלו ועף. אומרת העורבת, מה? אני גם יעשה את זה? אני עכשיו אגדל את הילדים שלו? תופס את הכנפיים ועפה ונשארים לבד בקן. וצועקים לקדוש ברוך הוא, אנחנו רעבים, אבי ואמי עזבוני והשם יאספני. מזמן להם הקדוש ברוך הוא כל מיני פשפשים ותולעים בצועות ש בצועה שלהם. אוכלים וגודלים וככה חוזר חלילה. אתה רואה שהעורבים אכזריים. מהטבע שלהם הם אכזריים. אז לילדים שלהם הם לא דואגים, איך הם דאגו לאליהו ולחמישים הנביאים שהוא הסתיר מפני זבל המרשעת? איך? יד השם תקצר? דווקא מי שהוא אכזרי הוא יביא לאליהו הנביא לאכול. אז אם אליהו הזדמן לו אוכל על ידי עורבים אכזריים, אז כל שכן רבי שמעון בר יוחאי שהוא מלומד בניסים. אני אומר לא צריך את כל הפלפולים האלה. רבי שמעון עשה את הכל בייחודים, כך כותב רבי שלום בולזגלו. הוא יייחד ייחודים ועל ידי הייחודים הוא תיקן בעליונים, מה שאנחנו מתקנים על ידי המצוות. מה שאתה עושה על ידי תפילין, על ידי לולב, על ידי מצה, על ידי סוכה, אתה מתקן שמה בעליונים. הוא תיקן הכל לפי זה. אז תראה איזה זכות היה לו לרבי שמעון בר יוחאי, שקיבל את כל הדברים האלה. איזה זכות היה לו. אמר לי איזה אחד רק חמותי באה, אני גם אומר אני הולך 13 שנה במערה. היה איזה אחד קנה לחמתו איך שהוא התחתן, מטפחת. קנה לה מתנה מטפחת. היא פותחת, חשבה יש איזה משהו מעניין, פתאום היא רואה מטפחת. אף אמרה לו מה זה? זה מה שקנית? אמר לה מהיום תדחפי את האף שלך לפה ותעזבי אותנו, בבקשה. יש גם כאלה. רוצה להיות, אמר לי אחד, אני לא אכפת לי להיות גם אני 13 שנה במערה. זה שקט מהאישה, מהילדים. זה כיף. אבל נראה אותך 13 שנה במערה בלי אוכל, בלי שתיה. נראה אותך 13 שנה במערה יושב על האדמה. הרי הגוף שלו נהראס. הגמרא במקורות שהזכרתי מספרת שכשוא יצא מהמערה, כל הגוף שלו פילים פילים. כל הגוף שלו נהיה, אתה יודע, לא היה לו שמה רוחות ארבע אבות המזון. כל הגוף שלו נהראס וראה אותו רבי פנחס בן יאיר אחרי 13 שנה, נישק אותו. או, זה לחמיב. בוא נרד ל לים גנוסר, כנרת. למה נשמר נקרא שמה כנרת? אומרת הגמרא ברכות דף מ"ד, שפירותיה מתוקים ככלי כינור. האדמה סביב הכנרת, אדמת חמרה, אדמה טובה, עם מינרלים. הם היו יודעים לטעום את האדמה לדעת מה לזרוע בה. זה גמרא בשבת דף פ"ה. אלה בני חוריי יושבי הארץ. מה זה בני חוריי יושבי הארץ? שטועמים את הארץ, אומרים לך מה טוב לזרוע. בננות, קלמנטינות, מריחואנה. מה שאתה צריך, אתה טועם, אתה יודע מה טוב לזרוע שמה. ירדו לשמה לכנרת. והגמרא אומרת שמה שהבעל ורבא כשהגיעו שמה לים גנוסר, השתבחו. אני הייתי בטבריה, איזה אוכל. הפירות שאכלתי עשו תאור שלי כל כך חלק, שהיתוש בא לעקוץ אותי אגליץ' מהפנים שלי. ככה הגמרא מספרת. ככה כל אחד היה משתבח שהוא הגיע לטבריה, שמה לציקו בן דוד. אז כשהוא הגיע לשם, הגמרא מספרת שהם נכנסו שניהם לכנרת. ורבי פנחס בן יאיר, לקח עלוקנה על והביא לרבי שמעון שיעשה לו את הגב. זה היה הספונג'דור של פעם. אני יודע מה זה? היה ליפה של פעם. עשה לו את הגב, תוך כדי מדברים דברי תורה. מותר, כי אין ליבו רואה את הערבה. הביא לו את האבן. ועכשיו רבי שמעון בר יוחאי הסתובב, ורבי פנחס בן יאיר היה צריך לעשות לו את הגב. כשהוא ראה את הגב שלו, איך הוא כולו שבור, שלד עצמות. אתה יודע מה זה שלד עצמות? כולו פצעים. הגוף תקף את עצמו מרוב שלא היה לו בכלל אוכל. התחילו הדמעות של רבי פנחס בן יאיר זולגות על הגב של רבי שמעון בר יוחאי, וצורבות לו את הפצעים. ורבי שמעון בר יוחאי נבעט, אמר לו חמי, למה אתה בוכה? הדמעות שלך צורבות את הגב שלי, שורף לי. הכנרת מתוקה, לא שורף לי. אבל הדמעות שלך מלוחים, צורב לי. אמר לו אוי, אוי לי שראיתיך כך. תראה איך אתה נראה. אמר לו חמי, אשראי שראיתני כך, אם לא היית רואה בי כך, לא היית מוצא בי כך. אם לא היית רואה שאני שברתי את עצמי לגמרי, את כל הגשמיות שלי שברתי. לא היית רואה שנמצא בי כל כך הרבה תורה. אז זה, תראה, הוא לא סתם זכה לכל הגדולה הזאת שעד היום מהללים אותו ומשבחים אותו. לא אף תנא לא עשה דבר כזה. אפילו לרבו רבי עקיבא בן יוסף. טוב, רבי עקיבא מתי את רוצה? הוא נהרג ביום הכיפורים. מתי את רוצה שנעשה לו חפלה? בערב יום הכיפורים כולם מתים מפחד מהאימה והספרי מתים וחיים וכל הטררם. אבל אין אף תנא שעושים לו כזה. אפילו רבי מאיר שזה ספק ספקא אם באמת פסח שני זה הפטירה שלו או לא. יותר נראה שלא, ופעם דיברנו על זה פה, לא עושים כזה הילולה. ורבי מאיר לפי הפשט של הגמרא היה יותר מרבי שמעון בר יוחאי. אמר לו בדף י"ג עירובין, רבי עקיבא אמר לרבי מאיר דיך שאני ובוראך מכירים כוחך. אתה רבי מאיר בעל הנס שהגמרא אומרת עליו סנהדרין כ"ד, כל הרואה רבי מאיר בבית המדרש דומה עליו כאילו עוקר הרי הרים ותוחנן זה בזה. עוצמות של רבי מאיר שלכאורה היה יותר גדול מרבי שמעון. אבל רבי שמעון נתן מסירות נפש, מה שאף תנא בעולם לא נתן. 13 שנה במערה. כן, אבל רבי עקיבא לא היה 24 שנה בבית שלו, לא ראה את אשתו. כן, אבל ב-24 שנה שהוא לא היה בבית שלו, זה יותר מה-13 שהוא לא היה, אבל הוא לא היה 24 שנה במערה. הוא ישן בבית, הוא אכל בסעודות מצווה. הוא היה אולי עושה תעניות וסיגופים, אבל זה לא התנאים של 13 שנה במערה. זה דבר ראשון. דבר שני, הוא היה 13 שנה במערה, נטו, למד תורה נטו, הוא והבן שלו. אבל ההוא היה 24 שנה מחוץ לבית, העמיד תלמידים. אתה יודע מה זה 24,000 תלמידים? זה 24,000 נשים, עם בעיות בשלום בית, עם בעיות בחינוך ילדים. עם בוא תברך אותנו. בוא תעשה לי פדיון הבן, בוא תעשה לו ברית יצחק, בוא תעשה לו חנוכת הבית. בוא תעשה זה כפול 24,000. אתה יודע מה זה? איזה ג'רס. ולכן רבי עקיבא גם שהזמן שלו התברך והוא השתמש בשמות הקודש כמו שדיברנו לפני, עדיין רבי שמעון בר יוחאי יש לו את הייחודיות שלו. אני לא באתי להגיד מי גדול ממי, אבל יש לרבי שמעון את הייחודיות שלו. היה במערה. תנא כזה, האור שלו מאיר עד סוף כל הדורות. לכן יום ראשון, זה סגולה שכל אחד פה ביום ראשון, יקח לעצמו איזה חצי שעה התבודדות בזכות האור שמתגלה באותו היום. הרבנו האר"י כותב בשער הכוונות בדף פ"ז, אומר שמה שהוא הלך שלושה מרחו כותב אני זוכר. כל שנה אנחנו הולכים שלושה ימים קודם ללג בעומר, הולכים שמה למירון וחוגגים. והייתה איזה שנה אחת שהלכנו לשמה וחגגנו, ורבי אברהם הלוי ברוכים, היה באבל על בית המקדש. הוא היה עושה סיגופים, כל יום היה מתענה, היה אומר נחם. למה יש שם בברכת בונה ירושלים בתשעה באב. נחם אדוני אלוהינו את עבדי ציון את עבדי ירושלים את העיר החרבה בזויה שוממה מלי בנייה יושבת ראש כי אישה ח ראש חפוי כי אישה כלה שלו ילדה הלויה לגינים וכולי. אז הוא היה כל יום אומר את זה. וגם בלג בעומר הוא אמר את זה, כי הוא היה בתענית. ורבנו האר"י ראה את רבי שמעון קם מהקבר, וכעס עליו. ואמר לו אמור לזה האיש אברהם הלוי, מדוע הוא אומר נחם ביום שמחתנו? תגיד לו שאני מקפיד על זה שהוא לא שמח ביום הזה, אמור לו בקרוב הוא ישב בנחמה. אומר מרחו בר מנן, לא עבר יום ולא יומיים עד שהבן של אותו רבי אברהם הלוי ברוכים, הלך לעולמו וקיבל עליו תנחומים. אז אני לא רוצה להפחיד אתכם חס ושלום, זה סיפור, צריך להבין אותו, איך מדקדקים עם צדיקים. אבל אתה רואה מכאן איזה רצון רשב"י יש לו שאנחנו נשמח ביום הזה. לכן כותב הרמ"א בקמ"א, לא אומרים תחנון ביום הזה. מפחדים מהקפדה של רש רשב"י. וביום הזה כל אחד יקח לעצמו יום ראשון הזה, זה יום הישועות. שתדעו לכם, מתגלה בשמיים שם הקדת. זה מיתוק, זה אחרי שם אלוקים. זה יום ממתו ממתוק מכל הדינים יום ראשון.

[37:20]אז כל אחד פה, אחד רוצה להתחתן, אחד רוצה ילדים, השני רוצה פרנסה, השלישי רוצה. כל אחד יש לו משאלות ליבו לטובה. יום ראשון הזה, זה היום של הישועות. זה לא אני. אני מביא לכם מה שהכל כתוב, אני רק משק משק בין מה שכתוב לבין לביניכם. לא המצאות שלי, אני לא אין לי שום אינטרס ביום הזה. אני אומר לכם מה מה מי שרוצה ישועות, מה יעשה יום ראשון? יקח לעצמו חצי שעה, יסגור את הטלפון, ילך יתבודד. באוטו, במרפסת, בבית. איפה שיש לך זמן, חצי שעה תתרכז. עכשיו, בתוך החצי שעה הזאת, תדליק נר לזכות רבי שמעון בר יוחאי. תפתח ספר הזוהר או תיקוני הזוהר, תקרא איזה חמש, שש, 10 דפים. תגיד בזכות התנא הקדוש הזה רבי שמעון בר יוחאי, יהי רצון שתזכה אותי לאישה טובה, לילדים טובים, לפרנסה, לבריאות, אריכות ימים. כל משאלות ליבך, מה שאתה מבקש, תשים צדקה גם לעילוי נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי. וכיוון שאתה עשית בשבילו, הוא לא ישאר כפוי טובה, והוא יעשה בשבילך. זאת אומרת, אתה קורא את הזוהר ושמת צדקה לזכות התנא הזה, ומדליק את הנר. אז התנא לא ישאר כפוי טובה, והוא יעשה גם בחזרה בשבילך. לכן אני אומר להרבה אנשים שעושים קברות צדיקים. הלכת לקבר של צדיק? תעשה משהו שם. מה? רק באת לבקש? תאסוף את כל הנרות המפוייחים, זרוק לפח, תביא ליפה, תנקה את הקבר שלו. ראית שמישהו כתב שטויות על הקבר כמו שהייתי פעם בצפת, מישהו כתב על הקבר של הרמ"ק את השם שלו. אז נהיה להתפלל לרפואת פלוני אלמוני על הקבר של הרמ"ק. נורא ואיום. עכשיו, אני ניסיתי לגרד את זה עם הציפורן, לא הצלחתי. עכשיו לך תביא את הצבע הזה, התכלת הזה, לך תמצא איפה מוכרים את הדבר הזה. הבי בכוונה יש את הצבע תכלת הזה, לא בגלל ש מה שנשאר בטמבור הכי זול, אז ניקח את זהב הזה. אף אחד לא רצה את השירותים שלו בצבע תכלת. לא, כי תכלת רומז למלכות, זה הצבעים לכל ספירה יש צבע. אז תכלת רומז למלכות, להגיד לך שהיא מכלה את כל הרשעים. אז בגלל שהסטרא אחרא רוצה להתקרב אפילו לקברי צדיקים, אז צובים את הכל בצבע תכלת ואת הכיפות בצבע תכלת, הכל נהיה תכלת. לכן פעם היו שמים חרוזים בצבע תכלת, אתם זוכרים את זה? היו שמים חרוזים בצבע תכלת. והיו עושים גם חמסה עם עין בצבע תכלת. למה תכלת? למה אתה מפחד מהעין של אשכנזי רק? מה? למה תכלת? אלא מה? תכלת זה רמז למלכות, שהיא מכלה את כל החיצוניים. הגעת לקבר של צדיק, למה אתה רק מבקש? תנקה שמה את האזור, תתשפשף את הקבר, תנקה אותו. תסדר את הכל. הצדיק רואה שעשית בשבילו, הוא יעשה בשבילך. אז זה זה מעלה עצומה. עכשיו, יש הרבה שהביאו תמיהה, מה פתאום שמחים ביום הילולה של הצדיק? איך אתה שמח? ראש השנה בדף י"ח עמוד ב', הגמרא אומרת שמה קשה סילוקן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו. שמעתם? צדיק נסתלק מהעולם, זה קשה כמו שריפת בית המקדש. אז מה אתה שמח שנשרף בית המקדש?

[41:59]כתוב במדרש איכה רבתי כתוב שמה קשה סילוקן של צדיקים כיום שבירת הלוחות. אז מה הילולה? איזה הילולה? מה אתה שמח בדיוק? הוא מת. זה כמו שריפת בית מקדש, זה כמו שבירת הלוחות. אז מה אתה שמח? באמת אני שואל, בשולחן ערוך סימן תרפ"ט באור החיים, כותב שמה מרן, תאריכים רשימה של תאריכים של צדיקים שנפטרו, וביום הזה עושים תענית. לא שמחים, עושים תענית. באחד בניסן, מתו בני אהרון, נהגו להתענות, אפילו שזה ראש חודש ניסן. בעשרה בניסן מתה המרי מתה מרים, נסתלקה הבאר. בכ"ו בניסן מת יהושע בן נון. בעשרה באייר מת עליה כהן. בכ"ח בעומר שמואל הנביא. וכולי וכולי. ושמה כותב מרן שיהיו נוהגים להתענות בתאריכים האלה. אז מה אתה עושה להילולה? קושיה עצומה. גדול רבני הונגריה זה היה החתם סופר. לא היה כמו החתם סופר. וביורד דעה סימן רל"ג, הוא תמה וגם בחלק ב' דרושי חתם סופר עמוד ש"צ. הוא תמה, מה פתאום חוגגים ביום שמחה של צדיק? לא יכול להיות בעולם. והוא כותב שמה, אם אני הייתי בלג בעומר, לא הייתי חוגג איתם. זה החתם סופר. הוא אומר אני לא הייתי עושה איתם חגיגה. אחריו רבי יוסף שאול נתנזון, מגדולי רבני גליציה. כתב למעלה מ-300 הסכמות לספרים, והרבה הרבה הסכמות יש שם גם דברי תורה. ובספרים שהוא כתב, אחד מהם שואל ומשיב במדורה חמישית סימן ל"ג. הוא כותב שמה שאם היה מרן הבית יוסף רואה את החפלות והחנגות שהם עושים בלג בעומר, הוא היה מבטל את כל החגיגה הזאת בלג בעומר. ככה הוא כותב השואל ומשיב. אחריו בא החיקרה לב, רבי רפאל חזן. והוא גם כן תמה על הילולות האלה, והוא כותב ש מה שהם עושים שהם שורפים בגדים בלג בעומר. היה מנהג כזה, זה בעל תשחיט ויש בזה איסור גמור. היום הילולות זה מוכרים נרות. ו ויינות. שמים לך, לוקחים נר ב זה, קונים את זה ב-10 ב-100, 100 ב-10. כל מיני חומרות, שמים תמונה של הצדיק, מביאים איזה אחת מהקהילה שאין לה הרבה מה לעשות. אז בריפוי בעיסוק, מביאים לה בואי תעשי פה נקודות, בואי תדביקי פה איזה זה, היא עושה. נר שהולך שתי שקל 90, מוכרים לך את זה ב על 1,000 דולר. על מה? על מה? או יין. שמים לך, לוקחים יין של א אני יודע מה פטל. שמים לך פרצוף של הצדיק, הנה היין המקודש. על מי אתה עושה? אין הישועות. כן, אין הבעיות הם כבר. אז מה? אז אחרי מחילה מכל הגדולים האלה, החתם סופר וכל שכן השואל ומשיב שהיה גדול רבני דורו. הרב נתנזון, שהוא כתב שהבית יוסף לא היה נותן לזה לקרות, והחתם סופר אומר לא הייתי חוגג איתם. והחיקרה לב שהיה דווקא ספרדי והוא והוא תמה על החגיגות. אז אחרי נשיקת כפות רגליים. ראינו בשער הכוונות שרשב"י רוצה שיחגגו ביום הזה, כמו שציטטתי אותו לפני. אז מה קרה ביום הזה? מה השתנה היום הזה? זו השאלה. איתי. היי! סיפורים? סיפורים? היום אני צרוד. אוי, אייר אתה פה. סיפורים, בואו תשמעו. מצד אחד כתוב בשולחן ערוך סימן תרפ"ט שצדיקים שמתים מתענים. מצד שני, אתה עושה חפלות, אז בוא תגיד לי מה הולך פה. תגיד לי מה הולך. אז מה ההלכה? מה אומרת ההלכה? מתענים או שאתה עושה חפלה בלג בעומר? מה העניין? ולכן כל המפרשים רצו לומר שב ל"ג בעומר הוא לא רק נפטר. אם הוא היה רק נפטר, אולי באמת ראוי לעשות תענית, כמו שכותב מרן שהצדיקים נפטרי צריך לעשות תענית. אבל ב ל"ג בעומר הוא קרא עוד משהו. מה קרה? פסקו תלמידי רבי עקיבא למות. לא מתו יותר התלמידים שלו. יפה מאוד. אתה רואה איזה זכות היה להם? אז היום הזה, בלג בעומר נפסק התלמידים למות. כך כותב המאירי. יש מי שאמר, ביום הזה הוא יצא מהמערה. יש מי שאמר, ביום הזה הוא נסמח להיות רבי על ידי הרב על ידי רבי עקיבא. יש מי שאמר, ביום הזה התבטלה ממנו הגזירה. ואני אומר, הרבה דברים התחילו ביום הזה. כמו שהגמרא אומרת בשבת פ"ז, עשרה עטרות נתנו לאותו היום. גם זה, גם זה, גם זה התחיל לרבי עקיבא לשנות לחמישה תלמידים שלו. ויש מי שאומר שהוא נפטר ביום הזה, זה פרי עץ חיים. גם הוא כותב והרב חיד"א בברכי יוסף, ולכן מעלה גדולה יש ליום הזה. וזה יום עצום וגדול בשמיים למציאת זיווגים, ולישועות גדולות לפרנסה, ולילדים. היו נשים שלא היו מסוגלות להתעבר, אמרו שמעון בר יוחאי, גימטריה פוקד עקרות. מה היו עושים? הולכים לקבר שלו. הרי מאיפה יצא המנהג הזה לחתוך לו את לחתוך, לעשות אצלו חלאקה? מאיפה? היו נשים עקרות לא מצליחות להביא ילדים, היו הולכות לקבר שלו. אומרות לו רבי שמעון, תתפלל עלינו ומבטיחות שאת הילד הזה נקרא שמעון על שמך. וה ה והמצווה להשאיר לו פאות נעשה את זה אצלך. בירושלים אף פעם לא עשו את זה בצפת, עשו את זה אצל שמעון הצדיק. אז גם קראו לו שמעון, אבל על שם שמעון הצדיק. ושמה עשו את זה על רבי שמעון בר יוחאי. אתם יודעים כמה סיפורים המקום הזה מגולל, שמה, שאנחנו לא יכולים ללכת יום ראשון, המדינה לא מסכימה. ובצדק, יש מלחמה בצפון, מה אתה רוצה להכניס את עצמך למקום סכנה? וגם אם תלך לא יקרה לך כלום. יכול להיות ינקה מזכויותיו. מה אתה צריך את הצרה הזאת? רבי שמעון נמצא בכל מקום. אז נכון, על הקבר שלו יש שמה הארה והנפש והעבלה דגרמאי, זה הכי גבוה. אבל אם השנה יש שמה סכנה, מה אתה רוצה שתעשה? תלך לשמה, תתווכח עם השוטרים, ואחר כך יהיה גם חילול השם. אז מה יצא שכר בהפסדך? אז באמת תשב איפה שאתה יכול, תשב שמה, ותתפלל על זיווג. אתה רוצה זיווג? אני שהייתי בן 24, הייתה איזה שדכנית אחת. אמרו לי זאת חבל על הזמן, תסדר את שידוכים לא הכי עקומים. אמרתי לה לא הבנתי, אז מה אתה רומז שאני הכי עקומים? לא, לא הבנתי. הוא אומר לא, אם משהו שדכנית נמרוון, תלך אצלה. טוב, הלכתי אצלה. אומרת לי תשמע, מי ליתילה תופס, היה שמה תופס. מה אני אגיד לכם? יותר מאשר קופת חולים היה תופס שמה, כמה תפסים. אמר לי איזה אחד שהוא הלך באמריקה, סיפור אמיתי, שהוא הלך באמריקה להירשם לקופת חולים. אז כשהוא הגיע לשם, כתבו לו שמה מין, אתה זכר או נקבה? אז הוא כתב זכר. שאלה שני זה הייתה לאשתו. היא כתבה נקבה. היא הקפידה שהיא נקבה, פמייל. אחר כך שאלה שניה, אם כתבת שהיא פמייל, האם נולד את פמייל או לא נולד את פמייל? בראש לי בדפים כאילו, תבין שהכל. איך אתה רוצה שיקראו לך? שי, אי, אית, יום, אד, דמת. אני לא יודע איך אנשים השתגעו, השתוללו לחלוטין. נו, אז אה באה השדכנית הזאת. אומרת לי תשמע, איך אמרת קוראים לך? אה כן. תשמע, יש לי משהו בשבילך, חבל על הזמן. עכשיו ששדכנית אומרת חבל על הזמן, תדע חבל לך על הזמן. חבל בזבוז זמן מוחלט לחלוטין. טוב, קודם כל היא שואלת אותך תוך כדי, תגיד לי, אמא שלך מחליפה את המפה בסעודה שלישית או לא מחליפה את המפה בסעודה שלישית? אמרתי לה אולי קודם תשאילי אם אמא שלי עושה סעודה שלישית, לפני שאת מחליפה את המפה בסעודה שלישית. אמלה אמלה. נו, אמרתי לה אז מה את רוצה שאני אעשה? היא עושה לי אין בעיה. אמרתי לה אז למה היא אז זה מה זה מה הפרטים שלה? אמרתי לך היא צדיקה. אמרתי לה נו ומה עוד הפרטים? היא אומרת לי, זה הכל, שהיא צדיקה זה הכי חשוב מהכל. אמרתי לה טוב, אני בטוח שחייב. בת כמה היא? היא עושה לי קצת יותר מבוגרת ממך, לא נורא, מה זה גיל? אהבה עוברת את הכל. אמרתי לה בכמה? קצת יותר מבוגרת ממני, אני בן 24. אמרה לי בת 42. אמרה לי יא, הגזמת. מתי תלד? היא עושה לי לא, היא באה עם שני ילדים כבר. קחי את הבן שלך. מה את מביאה לנו את הבדי עבד, נשכת צעד שלך? אתה לא מאמין. זה מה שקורה. בקיצור, היום הזה של ל"ג בעומר, זה יום של סגולה. אם זה למצוא שידוכים, אם זה ישועות של פרנסה. הייתי בוינה. אז היה שמה איזה אחד נתן נתן 100 יורו צדקה לעני. אז אמרתי לו תגיד לי מה אתה רציני? 100 יורו לעני? ואתה רואה אותו מסומם מת על ה מת על הרצפה, מת על שפת הים. מסומם. אמרתי לו יקנה בזה בסמים. הוא אומר לי אז מה הרב? גם אני אקנה בזה בסמים. אז הבאתי לו שגם הוא יהנה, שאני לא אחשוב רק על עצמי בעולם. אשרי עם ישראל, תראה מה זה אוהבים, מפרגנים שנאמר כך לכם שמים. בכל מקרה, רבותיי, מה שלמדנו מהשיעור היום, ואני חייב לקצר כיוון שאני מאוד מאוד צרוד מהשיעורים עוד של שבוע שעבר. אז אנחנו נקצר כאן, לא הכנתי, לא הספקתי את ההמשך של השיעור. אבל גם כאן אנחנו מספיק למדנו את הסגולות הנפלאות שיש ליום הזה. יום ל"ג בעומר, שבו מתגלה בשמיים שם הקדת. שבו פסקו תלמידי רבי עקיבא למות, שבו הוא יצא מהמערה, שבו הסמיכו אותו לרב. שבו הוא בעצמו גילה לנו על ידי רבנו האר"י שרצונו זה שנשמח ביום הזה, ביום ל"ג בעומר. נשיר, נרקוד, נעשה התבודדות ונעבוד את השם בדבקות, ואז נזכה לישועות גדולות בזכות התנא קדישא, בוצינא קדישא רבי שמעון בר יוחאי. חזק וברוך.