[0:45]שלום וברכה. שנים רבות שאני ברוך השם בישיבת אור דוד ואני תמהה על עצמי. מדוע הישיבה ממוקמת, הישיבה, ישיבת אור דוד שבראשות מורנו ורבנו הרב הגאון הרב דניאל זר שליטה מדוע היא מוקמת דווקא באזור התעשייה, ליד נגריה, מוסכים, קרמיקה. לכאורה המיקום לא כל כך הגיוני. אבל יום אחד שמעתי את מורנו ורבנו הרב דניאל זר שונה על השאלה הזאתי. הוא הסביר שהישיבה היא לא רק ישיבה. היא בית חרושת. בית חרושת לבני אדם. זה הכי מתאים לאזור התעשייה כי פה עושים אנשים. פה בונים בני אדם חדשים. שוב אנחנו בתוכנית הנפלאה והמקסימה בחורים מספרים על עצמם. ואמינו לי, שאין בחור פה בישיבה שאין לו סיפור חיים מדהים על הגלגולים שהוא עבר, הניסיונות, מציאת האמת, הקשיים, השהות בישיבה, ההתרגשות מהשיעורים של הרבנים, לכל אחד יש סיפור. אבל באמת אנחנו מלכטים בשבילכם את הסיפורים המדהימים ביותר, המרתקים ביותר. והיום בעזרת השם אנחנו ניפגש עם עם הבחור שלומי, שלומי זיתון, שאם לא הייתם רואים אותו כאן היום על המסך, הייתם רואים אותו על מסך אחר. כן, ממש כך. שלום שלומי. שלום וברכה, הרב. אני פתחתי ואמרתי ואולי הקדמתי את המאוחר, שאם לא היו רואים אותך היום כאן על המסך, אז ככל הנראה היו רואים אותך על מסכים אחרים. האם אתה יכול להסכים עם דבריי? רוב הסיפורים שכן. טוב, אז בוא נתחיל. בוא נשמע על שלומי זיתון. הילדות שלך, היכן גדלת, מאיפה הגעת, איפה למדת, באיזה בית ספר? ספר לנו עליך קצת. אני במקור דימונאי. כל המשפחה שלי דימונאים. גדלתי כל חיי בדימונה עד גיל גיל 12 פחות או יותר, גיל 11, 12. ותמיד היה לי תחביב כזה, שזה תחביב שיש אותו לרוב הבחורים היום בארץ ישראל, שזה סרגל.
[4:09]ומשם התחיל כל הסיפור. מה זאת אומרת לשחק בבאר שבע בקבוצת ילדים מסודרת? כן. עד עכשיו שיחקתי בבית ספר, כדורגל רגיל, שהוא טורנירים, יותר יותר אימונים, פחות איך נגדיר את זה? פחות לשטח. ועכשיו הגיע, הגענו להחלטה אני ואבא שלי שבאמת אני אם הולכים על זה, הולכים על זה עד הסוף. ובגיל 12, עברתי לשחק בגיל 11, עברתי לשחק בקבוצת הפועל באר שבע. שקמו בבעיר הסמוכה לדימונה, שהיא לא כל כך רחוק. והייתי שם תקופה של שנתיים. שיחקתי שנתיים שם בקבוצות הילדים של הפועל באר שבע. ומה זה אומר שעזבת את הלימודים? לא, ודאי שלא. היה קודם כל הייתי לומד בית ספר ממלכתי, לא ממלכתי, בקיצור, שהוא חילוני. ואחרי כך זה היה אימונים.
[5:10]אז איך הכל מסתדר? איך צריך לנסוע באוטובוס, צריך להחליף אוטובוסים. אז הייתי נוסע כל פעם לבאר שבע, אחרי הייתי מסיים את הבית ספר מוקדם, הייתי
[5:24]בית ספר אז שהיה מסתיים מאוחר, אז הייתי יוצא יותר מוקדם. ומגיע בסופו של דבר לאימון וחוזר הביתה בסביבות 8:00, ככה ככה יום יומי זה היה בערך שלוש ארבע פעמים בשבוע. היית נחשב לשחקן טוב בקבוצת הפועל באר שבע? הייתי בין השחקנים הטובים. מבחינת פיזית, מבחינת גופנית, מבחינת פיזית, מבחינת טכנית, כל הכל העניין הזה של כדורגל היה היה, בוא נגיד את זה שהוא בדיוק איתי מלאי, ככה זה. אהבת את זה. זה האמת שזה היה בתור, זה היה חלום. שאדם מגדיר חלומות היום, זה היה החלום שמי שאני קטן כבר זה היה כאילו זה היה המטרה של ה של החיים שלי, בוא נגדיר את זה ככה. אפשר לשאול אותך שאלה, שלומי? ודאי. מאיזה גיל התחלת לחלום על כדורגל? פחות או יותר. גיל 7, 7, 6, משהו כזה. היית אז אוהד כדורגל? הייתי אוהד כדורגל של הייתי אוהד של מכבי תל אביב. מעניין. וראית את עצמך שאתה הולך בדרך הזאת. ראיתי את עצמי והייתי בטוח שאני הולך בדרך הזאת. כמה בערך שעות השקעת בשבוע שהיית בגיל הזה, 12, 13? כמה שעות בשבוע השקעת על כדורגל?
[6:40]לא כולל את
[6:54]יותר. נגיד ביום נגיד ארבע, שלוש שעות. לא כל, עם עם האימונים, כי לא כל ב כולל. ואז לאחר התקופה של הפועל באר שבע? אז זה, זאת הייתה תקופה ממש יפה בעיניי, כן, זה היה זה לא היה כזה קצר, זה היה תקופה מאוד מאוד חשובה, כי אתה מתחיל פשוט להבין כאילו מה זה העולם הזה של הכדורגל. ואחרי שעברתי את התקופה הזאתי, אז הרגשתי שאני צריך להתפתח, נגדיר את זה ככה. אז הלכתי למבחנים בקבוצת נסטו בוק בנתניה. שזה מועדון כזה שהוא מפתח שחקנים, מוציא אותם יותר לקבוצות אחרות. הוא מפתח אותם כמו בית חרושת כזה, נגדיר. ומשם שולח אותם לקבוצות לקבוצות טובות יותר, כשהוא כבר כשחקן גדול, הוא מבוגר והוא כבר מפותח מספיק כדי לשחק בקבוצה בוגרת. שמה עברתי לשחק בגיל 13. הלכתי למבחנים לפני זה, הלכתי למקום שם, ראיתי את המקום, התרשמו ממני. ובסופו של דבר החלטתי שאני עובר לגור שמה. זה עברתי לגור שמה. עזבת עזבת את דימונה. עזבתי את הכל, כן. עברתי לגור בנתניה. לבדך? לא, פנימיה. יש להם פנימיה שם של כדורגלנים, בוא נגדיר את זה ככה. אבל משפחה נשארה משפחה בדימונה. משפחה בדימונה, כן. והם תמכו בך בצעד הזה? משפחה שלי הייתה מחביאה את הצעד הזה. אמא שלי קצת היה לה קשה, כי אמא, האמהות כמו שהם מאות הילד קרוב אליהם. אבל אבא, זה היה בשבילו, אני הייתי המפעל שלו, בוא נגדיר את זה ככה. זה היה החלום שלו ושלי ביחד. יש לך עוד אחים ואחיות? אנחנו עכשיו היום חמישה. כן. כולל את הילדים, כן. ועברתי שם, הייתי גרתי בפנימיה של אורט לייבוביץ' של בנתניה שם, באזור התעשייה גם כן. אז שם התחלתי פשוט לזרום, לראות איך זה איך איך הכל איך הכל קורה.
[8:51]ובהתחלה אני התחברתי מאוד למקום, כי דבר ראשון, תמיד לא הייתי ילד של בית. הייתי אוהב לראות בבית, כן, אבל תמיד רציתי לצאת החוצה. אז היה לצאת החוצה, אז הרגשתי כבר משוחרר, הרגשתי כבר משהו אחר. בכל אופן, אז שמה הרי צריך לשלב לימודים בכדורגל. אין דבר כזה רק להיות כדורגלן. ויש מ לצעריי, יש סטיגמה, לצעריי, יש יש סטיגמה כזאתי, ששחקן כדורגל לא כל כך חכמים. אז גם בבית ספר אז הייתה הסטיגמה הזאתי. אבל
[11:14]חברתי אליהם פשוט. אבל כמו שיש לך, יש לך חלום, אז כבר הולכים איתו, בוא נגדיר את זה עד הסוף. אז החלטתי שאני החלטתי, היה שמה אדם כלשהו שהוא היה המועדון עצמו, הוא היה מוציא שחקנים למבחנים בחוץ לארץ. ורצוי, ושאלו אותי אם אני רוצה לנסוע גם כן. אבא שלי התעניין, בדקנו את האפשרויות אם אפשר לנסוע למבחנים שם בחוץ לארץ. כבר נגיד לרב איפה? ובאמת החלטנו שהולכים על זה. אם כבר לא ודאי שאני עובר לגור שמה, כן? קודם כל לראות איך זה, איך זה בחוץ לארץ. כמו שאתה רואה בטלוויזיה, שאתה רואה שזה דרגה אחרת, אז בוא נראה אם זה באמת ככה. וככה כפשוטו, אז נסעתי ל למבחנים בחוץ לארץ. היכן? נסענו מבחנים בספרד, או כמה שחקנים מהמועדון שמה. וזה היה לא נסענו למבחנים ממועדון מקצועני. נסענו למבחנים למועדון שהוא גם כמו אצלנו בארץ ישראל, ש כמו טוברוק רק שמה בספרד. שהוא עובד עם השחקנים שהם צעירים ואז הוא שולח אותם, מפתח אותם לקבוצות אחרות. ושם הגעתי ל למקום הזה, ו קיבלו אותך? קודם כל היו מבחנים. חק עושים מבחנים, עושים את ה מה שצריך. וקודם כל שהגעתי לשמה זה זה חוויה, כן? אתה אדם שחושב על אתה זה עולם אחר. למה זה עולם אחר? דבר ראשון, אף פעם לא הייתי בחוץ לארץ לפני זה. הייתי הייתי במקום בטורקיה, אבל לא הייתי במקומות כאילו של אירופה, ממש. אתה רואה כבר הכל אירופאי כזה, כל אירופאי. ו התחלתי, התחלנו להתאמן שם במקום. זה היה מקום, זה היה עיירה ב בערך בצפון ספרד, פחות או יותר. מה שנקרא קסטילה, ככה זה נקרא שמה האזור. ובאמת התחלנו את המבחנים והכל היה כמו שצריך. ורצו שאני בסוף ה אחרי שהתגמר העונה, שאני אחזור ל שאני אבוא לחזור לצרף בקבוצה הזאתי. שהם נמצאים שם בספרד. הם רצו אותך שם? כן. ו ברור, איך הסתדרת עם השפה, עם המנטליות, בחוץ לארץ, אתה לבד, אולי עם כמה חברים, אבל בלי משפחה? קודם כל, שפה לא ידעתי שום דבר ולא בספרדית. לא ידעתי כלום. וגם לא הייתי יודע איך צריך להתנהג, איך זה כאילו אתה ישראלי שמגיע החוצה לארץ, זורקים אותך שמה. אבל אני האמת שאף פעם לא, לא הייתה לי בעיה של התקלמות בשום מקום. כי פשוט הייתי מתחבר. אז באמת שהגעתי לשמה, התחלתי כבר לקלוט איך מדברים את המילים, איך קצת באנגלית, קצת פה, קצת שם, קצת עברית גם. ומפה לשם זה בשפה לא היה בעיה. אחרי כמה כבר, אחרי כמה חודשים שאני אספר לרב שברגע שעברתי, אז כבר ידעתי פחות או יותר ספרדית כדי שיבינו אותי. המנטליות, מנטליות שונה לגמרי. זה עולם אחר, אתה להשוות לכדורגל הישראלי, זה אי אפשר להשוות לכדורגל הישראלי. הן מבחינת מקצוענות, הן מבחינת רמה של שחקנים, מבחינה של מאמנים, מתקנים של מגרשים, כל הכל, כל המספח לזה. אני שואל אותך שאלה, שלומי, אני לא כזה מבין כדורגל, אבל תן לי ככה
[15:10]טרומונה, לפני שמתחילים את העונה, אז עושים אימונים כאלה, הרבה אימונים כדי לתפוס כושר.
[15:29]אפשר לבוא אחרי קיץ לבוא ככה לשחק כדורגל. כן.
[15:35]אז הטרמונה שם היו ב-90 האימוני טרמונה היו ב-90. אני זוכר אתה אחרי אימון, אתה היית, לא היית יכול לעלות במדרגות לחדר בכלל. כן, אז היה ממש מקצועני. ממש, ממש מקצועני. יש שם חדרי הלבשה לכל אחד, שחקן יש לו את הכיסא שלו, את הספסל שלו, את השם שלו, את היה מאמן כושר, מאמן קבוצה. יש מנהל קבוצה, מאמן קבוצה, מאמן כושר, יש פיזיוטרפיסטים, יש הכל. ואוכל בריא, והכל. הכל. כמו שצריך. בארץ יש דברים כאלו, שבקבוצות ככה? אני חושב שיש יש דברים כאלה. אולי במכבי חיפה יש, אולי בעוד מקומות יש. אני חושב אבל בדרגה כזאתי אני לא מדבר על הרמה הזאתי, אבל בגדול. בגדול יש יש דברים כאלה, אבל לא בדרגה כזאתי של מקצוענות, לפי דעתי. כן.
[16:20]ואני יכול לספר הרבה הרבה חוויות לרב. זה יהיה ארוך, אבל יש חוויה, היה לי חבר ערבי בחדר. מוסלמי, מצחיק, כן? מאיכן? הוא היה מגבול מרוקו. הוא היה מדבר ספרדית, כי גבול מרוקו שמה, הם שלבים, הם כאילו גם ספרדים וגם זה. הוא היה מספר לי שיש לו יהודים אצלו בעיר. כן. כן. כי יש שם גבול מרוקו, יהודים, שהם גרים שם עד היום. והיינו חברים, חברים טובים, הייתי כמה בחורים שמה של ה כל המקום שם באמת הם התחברתי התחברתי אליהם מאוד. ואז העונה מתחילה, אתה שחקן איך אמרת, בונים עליך? כן, בונים עליי. כן. הייתי שחקן אומרכב, הייתי שחקן מפתח, הייתי בנו עליי ורציתי שאני ראו שאני אגיע רחוק. יפה. ו אחרי זה, אחרי כמה זמן, אני זוכר חודש לפני, חודשיים וחצי לפני, חודש, סליחה, לפני, קראתי את המבסה. קראתי את המבסה זה לא פשוט, כן? ושחקן שהוא קורא את המבסה זה מאוד מאוד בעייתי. היה לי קרה, הייתי תוך כדי אימון. תוך כדי זה, זה תוך כדי אימון, אני חושב שזה היה. אתה לא שם לב אפילו, אתה מרגיש כאבים ואם אתה ממשיך להתאמן אז זה יותר זה נהיה יותר גרוע.
[17:28]הלכתי שם לרופא, הוא אמר לי תשמע, אתה לא יכול לשחק חודש וחצי. וואו. אתה לא יכול לשחק. אמרתי לעצמי, אין דבר כזה, אני לא יכול לשחק. אני עשה הכל שאני צריך לשחק. אז נחתי קצת, אבל המשכתי להתאמן, עשיתי טיפולים, עשיתי ככה. ואבא שלי ידע שאני פצוע, אבל אמר לי שלומי, אני בא לראות אותך, ואני בא לטורניר הזה. זה היה בפסח הטורניר. אז הוא אמר אני בא לראות אותך, את הטורניר הזה. והוא הגיע לראות אותי. ואני הזמין הזמינו אותי לנבחרת, אפילו שהייתי קצת פצוע. כי זכרו אותי מהטורניר הקודם, הייתי הייתי ממש שחקן כאילו מפתח שמה בקבוצה.
[18:34]ובשלב בשלב השני, אז נפלו בבית עם בית מאוד מאוד קשה, ובכל אופן, שיחקתי את ה, התחלתי לשחק את המשחק. וראיתי שזה לא אני. אמרתי אני, לא יכול לשחק, אני לא יכול לרוץ. כי אתה הגוף שלך רוצה, אבל משהו אתה הפציעה הזאתי מפריעה לך להראות מה שאתה יודע.
[19:02]אז החליפו אותי בערך במחצית ככה וזה. זה שאלה, שאל אותי מה זה? שלומי, זה לא מה שאתה, זה לא מה שמצפים ממך. מה אתה? מה קרה? אז הסברתי לו, אני פצוע קצת וזה. ובכל גם ככה המשחק השני קרה והמשחק השני גם כן לא יכולתי לשחק. בסופו של דבר כל הטורניר כביכול שחיכיתי לו כל כך כל השנה וכל כך עבדתי בשבילו שזה כן. מדבר על תקופה ארוכה של הרבה אימונים של הרבה זה. אחרי התימון, ככה חשבתי.
[19:33]אחרי זה, אחרי כמה זמן, רצו לעשות נבחרת. ואז עושים טורניר כזה בין כולם. אז לוקחים את הכי טובים כביכול מה מהמחוד, שישחקו נגד מחוד אחרים. אז לקחו אותי לגיל שלי שאני הייתי בן 14 אז, 14, 15, והתחלנו זה היה לקחו אותי בשביל הטורניר הזה. בנבחרת המחוד. כן. וזה היה דבר מאוד חשוב, כי זה אדם שמה זה החלום של כל שחקן לות בנבחרת הזאתי. למה? כי אז רואים אותך. נבחרת ישראל כביכול. לא, יותר יותר כמו נבחרת נגיד האזור המרכז, רק שזה יותר תופס תופס עניין שמה.
[22:40]ו אני בכל מודי חיכיתי לרגע הזה. אז אבל לצעררי, לפני חודש לפני, חודשיים וחצי לפני, חודש, סליחה, לפני, קראתי את המבצע. וואו. לקרוא את המבצע זה לא פשוט, כן? ושחקן שהוא קורא את המבצע זה מאוד מאוד בעייתי.
