אלוקים ישנה את העולם בשבילכם, אם רק תרצו • פסח שני | הרב יואל בייטש

[0:00]שלום לכם. טעיתם פעם מה המשקל האמיתי של הרצון שלכם? האם הרצון שלכם מספיק חזק כדי לחולל שינוי בעולם? הרי אם חושבים על זה, הקדוש ברוך הוא תיכנן ובא את העולם לפרטי פרטים מיומו הראשון ועד קץ כל הימים. אז מה זה בעצם משנה אם אני רוצה משהו או לא רוצה משהו? מה המשקל של זה? בשיעור שלנו נגלה שלרצון של יהודי, של יהודיה, יש הרבה יותר כוח ועוצמה מאשר אפשר לדמיין. רצון אמיתי שלנו יכול לשנות את התוואי, את המהלך של העולם, של היקום, אפילו של הרצון של הקדוש ברוך הוא. מספרים על יהודי שחזר הביתה פעם מעבודה קשה אצל הפריץ המקומי. בתקופה שבה יהודים היו שבורים ונדקעים תחת שלטונם המדכאי של הפיאודלים הפריצים המקומיים. ואז אומר היהודי לאשתו, את יודעת, הפריץ היום רצה לתת לי סטירה. מה אתה אומר היא אומרת לו? איך הגעת למסקנה הזו שהוא רצה לתת לך סטירה? אני יודע שהוא רצה, ענה היהודי כי הוא נתן. הרצון הוא כוח אדיר. אנחנו יודעים, אין דבר העומד בפני הרצון. זה אגב ציטוט שאין לו מקור בדברי חז אבל יש משהו דומה בזוהר, הזוהר אומר, הזוהר אומר שכל הפעולות של יהודי באות מהרצון. וזה משפט שמרבים לצטט אותו בכתבי צדיקים אחרונים. גם הרבי מלובביץ' מביא אותו בהרבה מאוד כתבים, בהרבה מאוד שיחות, אין דבר העומד בפני הרצון. השאלה היא עד איפה? לאיזה משקל? ואיך באמת יכול להיות ישנם דברים שאני רוצה ולא מתממשים? בואו נצא לדרך. ביום שישי הקרוב אנחנו נציין את פסח שני. מהו פסח שני ולמה צריכים פסח שני? אנחנו לא מכירים מושג של סוכות שני או של ראש השנה שני. סיפורו של פסח שני הוא מאוד מעניין. קבוצת אנשים ניגשת למשה רבנו ובפיהם טענה. אנחנו טמאים לנפש אדם. ומכיוון שאנחנו טמאים לנפש אדם, כך הם אומרים, איננו יכולים להקריב את קורבן הפסח. ולכן, למה ניגרע? למה יגרע חלקנו בכך שהיננו יכולים להקריב את קורבן הפסח? מי הם היו אותם אנשים? יש מחלוקת. הגמרא במסכת סוכה מעניקה שלוש אפשרויות. רבי יוסי הגלילי טוען שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף. אנחנו הרי יודעים שיוסף הצדיק ביקש שיסו את ארונו במצרים וכל זמן שהוד בני ישראל במדבר, נשאו את ארונו ובתוך הארון עצמותיו של יוסף, והם, אלה שזכו לצאת ארונו של יוסף, היו טמאים מן הסתם. ולכן הם באו בטענה על כך שהם לא זכו להקריב את קורבן הפסח. רבי עקיבא לעומת זאת טוען שאלו היו בכלל אליצפן ומישאל. מי הם? בני הדודים של משה רבנו. מדוע היו טמאים? כי הורו להם להתעסק עם נדב ואביהו, בני אהרון, שמתו בקודש הקודשים בעת חנוכת המזבח. הם התעסקו עם הקבורה של אותן גופות, של אותם צדיקים ולכן הם היו טמאים ולא יכלו להקריב את הקורבן במועדו, והם אלו שזעקו, למה ניגרה? אבל ישנה גם דעה שלישית. רבי יצחק אומר שלא יתכן שאלו נוסע ארונו של יוסף, ולא יתכן שאלו אליצפן ומישאל, משום שאלו יכלו להיטהר לקראת הקרבת הפסח. היה מספיק זמן לעשות את זה. אם זה נוסע ארונו של יוסף, ודאי שיכלו לעצור את המסע ולהתארגן לקראת הקרבת הקורבן.

[4:33]זה אומר שאותם אנשים ביודעין ובכוונת תחילה היו טמאים. זה דבר מדהים. זאת אומרת, באו אנשים שהיו טמאים ביודעין ובכוונה, יכלו להיטהר ולא יטהרו. וזעקו, למה ניגרה? גם אנחנו רוצים להקריב קורבן פסח. התשובה הייתה צריכה להיות לכאורה, לא מגיע לכם. לא עשיתם את הפעולה הניצרכת, ענכם טהורים ולכן אתם לא יכולים להיטהר. אבל משה רבנו, כמו משה רבנו, לא מחליט שום דבר על דעת עצמו. הוא הולך לשאול את הקדוש ברוך הוא והוא חוזר עם תשובה מפתיעה מאוד. אומר הקדוש ברוך הוא, אני מעניק מועד ב'. חודש אחרי חג הפסח, בי ד' באייר, אפשר להקריב קורבן פסח שני. וכך נולד פסח שני, שאותו אנחנו נציין ביום שישי הקרוב, בי ד' באייר. פלא פלאים. דבר מדהים. אנשים ביקשו בקשה, זעקו וקיבלו מועד ב'. לא ראינו דבר כזה באף מקרה. האמת היא שגם תמיד תהיתי, מה פשר המילים פסח שני? מה זה פסח שני? פסח ראשון אני מבין. הקדוש ברוך הוא פסח מעל בתי בני ישראל במצרים. פגע בבכורים של מצרים, אותנו הציל, לכן הפסח נקרא קורבן פסח. על מה הקדוש ברוך הוא פסח בפסח שני? זה בסך הכל הקורבן, זה רק הקורבן, הוא לא פסח לכאורה על שום דבר. אפשר לקרוא לזה פשוט קורבן החג או משהו, מה זה פסח שני? אבל זו כבר שאלה באמת בעניין השם. המהות כאן באמת מתמיהה. מה פתאום הקדוש ברוך הוא מאפשר את צ'אנס נוסף? בשיחה מיוחדת שנסע הרבי מלובביץ' לפני נשים, בשנת 1965, הרבי מאיר את הנושא הזה באור מאוד מעניין. דבר ראשון אומר הרבי, תקשיבו לשאלה של האנשים. הם התנסחו בצורה הבאה. אנחנו טמאים לנפש אדם. למה ניגרה? הם בעצם אמרו, אנחנו טמאים, מכיוון שאנחנו טמאים, למה לא נוכל להקריב את הקורבן של הפסח? יש כאן משהו מוזר, כי לכאורה, אם הרצון של אותם אנשים להקריב את קורבן הפסח, הם צריכים להתחיל מהמשפט הזה. שלום משה רבנו, אנחנו רוצים להקריב את קורבן הפסח. לא חשוב מה הסיבה שאתם לא יכולים להקריב קורבן, מה זה משנה? אתם לא יכולים מסיבה כלשהי ואתם רוצים להקריב. למה הם מתחילים עם ההסבר, עם הנימוק? אנחנו טמאים לנפש אדם. אז רלוונטי, אם אתם טהורים ולא הייתם באזור, זו אותה סיבה. כי באמת כשהקדוש ברוך הוא משיב, התשובה היא מי שהיה טמא או בדרך רחוקה, יש לו מועד ב'. למה הנימוק משנה? מסתבר שהטענה של אותם אנשים, הייתה טענה הרבה יותר מהותית. זה לא רק היה עניין של קורבן פסח. הפריע להם משהו הרבה יותר מהותי בדרך שבה העולם מתנהל. הייתה בשאלה שלהם איזו תהייה גדולה יותר מאשר קורבן פסח. הם בעצם שאלו את השאלה הבאה. קורבן פסח הוא קורבן מאוד מיוחד. מדוע הוא מיוחד? כי הוא קורבן שיש לו קטגוריה בפני עצמה. הוא לא קורבן יחיד ולא קורבן ציבור. מה זה אומר? ישנם קורבנות שכל הציבור מקריב יחד. בכל בוקר ובכל ערב הקריבו במקדש את קורבן התמיד. קורבן התמיד הוא חובה על הציבור. כל הציבור השתתף בהקרבה של הקורבן הזה. אנשים לא באו פיזית להקריב אותו, הכהן הקריב אותו בשם כולם. זה נקרא קורבן ציבור. ישנם קורבנות שהם קורבנות יחיד. כשאדם מנדב למזבח קורבן כלשהו או מודה לקדוש ברוך הוא, מביא קורבן תודה. כמובן שזה עניין אישי אינדיווידואלי. כאן הקורבן הוא באמת משהו אישי. קורבן הפסח הוא ייחודי. מצד אחד, כל אחד חייב באופן אישי להקריב את הקורבן. מצד שני, כל עם ישראל כולו מצווה להביא את הפסח. דבר את בני ישראל, כן, זבח פסח. אז זה קורבן שבעצם מורכב מכך שכל ישראל יחד מקריבים את הקורבן. לא די בכך שכל אחד מקריב לבד ולא מספיק שכולם מקריבים. צריך שכולם יקריבו וכל אחד לחוד. באים אותם אנשים ושואלים שאלה מהותית. איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מצווה ציווי לא ריאלי? איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מבקש בקשה שלכאורה לעולם לא נוכל לממש? מדוע? ואז הם אמרו כך, הנה אנחנו, למשל, טמאים לנפש אדם. האם מישהו מעלה על דעתו שתהיה שנה אחת שלא יהיו אנשים טמאים לנפש אדם? הרי הקדוש ברוך הוא קבע כלל בעולמו שאנשים נולדים ואנשים נפטרים וצריכים לקבור אותם ומן הסתם כל שנה בזמן הזה יהיו אנשים שהתעסקו בקבורת מת, זו מצווה גדולה מאוד, או משהו דומה לכך ויתמרו ולא יוכלו להקריב את הפסח. אז איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מצד אחד מצווה ומבקש שכל ישראל יקריבו את הקורבן?

[9:53]בשעה שהקדוש ברוך הוא קבע כלל סותר, לא כולם יוכלו להקריב את הקורבן.

[10:02]זאת אומרת, לא הציקה להם עצם העובדה שהם באופן אישי טמאים ולכן לא יכולים. טמאים, טמאים, קורה. הפריע להם העובדה שלכאורה הקדוש ברוך הוא נותן ליהודי משימה שהיא איננה ברת ביצוע. אפשר לתרגם את זה בקלות לחיים שלנו. איך יכול להיות שהקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו להקים בית בגיל צעיר? כשאנחנו עדיין לא מבוססים כלכלית, כשאנחנו עדיין אולי הנפש עדיין לא שלמה מספיק כדי להכיל את המורכבות של בית. איך הקדוש ברוך הוא מבקש שנחנך ילדים שאנחנו בעצמנו עסוקים כל כך וטרודים כל כך במשימות שהקדוש ברוך הוא ביקש שנעשה? שנעבוד, שנפרנס. למה מבקשים דברים סותרים? זו הייתה הזעקה שלהם. אנשים חייבים להיות טמאים. אז למה לומר כולכם תקריבו את הפסח? הם הרגישו שבכך שהם לא מקריבים את הקורבן, הם פוגמים בבקשה הכללית של כל ישראל עושים את הפסח. אבל אדח, אין ברירה, מישהו חייב לקבור את המתים. זו הייתה התהייה שלהם. נגע להם בנפש השאלה, איך אפשר לקיים את הרצון של הקדוש ברוך הוא כשנדמה שהקדוש ברוך הוא קובע כללים שמפריעים לקיים אותם? ולכן הם מתנסחים ואומרים, אנחנו טמאים לנפש אדם. למה ניגרה? הסיבה שאנחנו טמאים זה בגלל כלל שהקדוש ברוך הוא קבע. זה לא משהו שהחלטנו וחשבנו ורצינו, אלוקים קבע שאנשים יטמו לנפש אדם וזו מצווה גדולה מאוד. והנה זה מתנגש עם הרצון האלוקי. מה לומדים מהתשובה של הקדוש ברוך הוא? פלא פלאים. אומר הקדוש ברוך הוא, אתם צודקים. יש דברים לעיתים שנראים סותרים בעולם שלנו. ביקשתי משהו שהוא נראה על פניו לא רלוונטי, כי העולם מפריע, כי ישנן מניעות, אז דאו לכם, שזה תלוי ברצון שלכם. אם אתם תרצו, אתם תוכלו ליישם את זה. והנה לראיה, זה הפריע לכם, זה הציק לכם, ואתם ביקשתם, קיבלתם אפשרות להקריב קורבן פסח במועד ב'. וכך כל ישראל יקריבו את הקורבן הזה. לא חשבתם שזה אפשרי, גיליתם שזה אפשרי. אבל במה זה היה תלוי? בעובדה שזה הפריע לכם, שזה הציק לכם. זאת אומרת, התשובה של הקדוש ברוך הוא, אני מאשר להקריב בפעם השנייה את הפסח, היא לא סתם תשובה טכנית, היא לא הלכה שצצה משום מקום. הקדוש ברוך הוא אומר ופוסק חד משמעית. אם אני ביקשתי משהו, ביקשתי להקים בית בגיל צעיר, ביקשתי לחנך ילדים בדרך מסוימת, ביקשתי לקבוע עיתים לתורה, ביקשתי לכבד את האישה, ואתה בודק או את בודקת ואתם מוצאים שהדבר הזה לכאורה לא רלוונטי, לא מעשי בגלל נתונים אובייקטיביים. דע לך שזה לא כך. אם תרצה ותנסה, אתה תוכל לקיים את זה. זה תלוי בהחלטה, תלוי ברצון שלך. רק תרצה. הרצון שלך יגרום לכך שהדבר הזה יבוצע ואל תשאל אותי איך. אם ציוויתי, הדבר הזה אפשרי.

[13:12]זה מזכיר לי שפעם ניגשה אליי אישה באחד השיעורים שמסרתי. אישה יקרה, יהיה הסיפור לעילוי נשמתה, היא כבר נפטרה. והיא הייתה ביולוגית. והיא אמרה שהיא קיבלה זימון לכנס של מאות ביולוגים בארצות הברית והיא שובצה לנאום, שזה כבוד גדול מאוד בכנס כזה, בתאריך שיוצא בדיוק חג השבועות. והיא אמרה לי, התחלתי בדיוק להתחזק ואני לא רוצה, אני לא רוצה לחלל את החג. אז אמרתי לה, אז אז מה נעשה? אולי נדחה אותו? אי אפשר להזיז את הכנס, זה כבר סגור מלפני חודשים.

[14:02]הוא נקבע אולי לפני שהתחזקה, אולי לפני הרבה שנים, אני לא כל כך זוכר, אבל זה זה תקע אותה. היא רצתה, אבל היא לא יכלה. אמרתי לה, תראי, כל מה שנשאר לך לעשות זה פשוט הרצון לא לחלל את החג. אלוקים ביקש לא לחלל את החג, אבל הנוכחות של עכשיו היא חשובה, היא קידוש השם. היא יראת שמיים וכזה כנס. אז החלטנו וסיכמנו שהיא לא רוצה לחלל את החג. כשנפגשנו אחרי החג, היא סיפרה לי בהתרגשות שבגלל סיבות שעד היום לא ברורות לה, הנאום שלה נדחה ליום אחר כך. זאת אומרת, לאסרו חג. אם אלוקים ביקש משהו, הכוח ליישם אותו קיים. אגב, כולנו מכירים את זה בחינוך של הדור שלנו. איך אתה מחנך ילד שיגדל להיות בן אדם כשהוא עובר חינוך ישיבתי? כשהחינוך הזה לא מקנה לו לכאורה יכולות של לימודי חול. מתמטיקה, חשבון, הוא לומד גמרא, הוא לומד משנה, הוא לומד הלכה. איך זה מסתדר עם הציווי של הקדוש ברוך הוא, שאתה צריך לעבוד ולפרנס את משפחתו? התשובה היא פסח שני. אומר הקדוש ברוך הוא, אם ביקשתי, הדבר הזה אפשרי. תלך בתלם שאמרתי, אל תוותר על אף ביצוע ותראה שהדבר הזה יעשה. אבל זה הפן הראשון של פסח שני. יש פן הרבה יותר עמוק. כך אומר הרבי לאנשים שהוא, הוא מסביר להם את הנושא של פסח שני באותה שיחה מפורסמת בשנת 1965. אותם אנשים שבאו בשאלה, בטענה, למה ניגרה? חידשו משהו אדיר, גילו משהו נפלא. קודם אמרנו שהפריע להם, איך יתכן שהקדוש ברוך הוא מבקש דברים סותרים? אבל האמת היא שיש כאן משהו הרבה הרבה יותר עמוק. לעתים הקדוש ברוך הוא גורם לכך שיהיו מניעות ועיכובים,

[16:10]כך שיהודי לא יכול לבצע משהו למרות שהוא רוצה. ולמה הקדוש ברוך הוא עושה את זה? כי הוא רוצה שהקיום יהיה יקר אצל יהודי. הוא רוצה לראות איך הדבר הזה, או כמה הדבר הזה חשובים לך. וכגודל הרצון שלך, כך הקדוש ברוך הוא משנה את המציאות לפי מה שאתה רוצה. אם קודם אמרנו, הנחה פשוטה, אם אלוקים ציווה, הדבר הזה אפשרי. אומר הרבי, יש כאן עומק הרבה יותר עמוק. זה לא רק שאם אלוקים ציווה, הדבר אפשרי. אם אלוקים ציווה ואתה לא יכול לבצע, אבל אתה כל כך רוצה לבצע, אתה תשנה את מהלך העולם. אתה תשנה את הטבע ובסוף תממש את המשאלה שלך לבצע. אני אקרא את המילים בפנים של השיחה, תראו כמה זה נחרץ וחד משמעי. הקדוש ברוך הוא רוצה שיהדות, תורה ומצוות יהיו יקרים אצל יהודי, ועל ידם לבחון עד כמה תורה ומצוות יקרים. ולכן, כאשר ליבו של יהודי מתכווץ, כשהוא אינו רואה אפשרות לקיום תורה ומצוות בדרך הטבע, פורצו בזעקה שהוא מוכרח לקיים מה שכתוב בשולחן ערוך. הרצון שלנו ליישם את מה שהקדוש ברוך הוא ביקש. הרצון שלנו לממש את הייעוד שלנו כיהודים. מה אז קורה? הזי משנה הקדוש ברוך הוא את העולם ומסדר את כל התנאים סביבו, בכדי שיוכל להיות ככל ישראל, כפי שבני ישראל היו בכל הדורות, החל עם משה רבנו, להקריב את קורבן הפסח. וכשם שקורבן זה הוציא אז קורבן הפסח הראשון משעבוד מצרים, בכל דור מסירות הנפש והרצון של יהודי, מוציאים כל אחד מישראל משעבוד וממצבים שונים המזדמנים בחיים. אומר הרבי, הרצון שלנו לעמוד במשימה שהוטלה עלינו, יכולה להכתיב סדר יום חדש. לשנות את המציאות, כדי שתוכל לבצע את הייעוד שלך, כדי שתוכל לבצע את המטלה שלך. זו הסיבה שהוא נקרא פסח שני. שאלנו קודם, מה זה פסח? על מה הקדוש ברוך הוא פסח בדיוק? הרי אין פה שום פסיחה. התשובה היא הקדוש ברוך הוא פוסח על פני התוכנית שהוא עצמו יטווה. הקדוש ברוך הוא פוסח על על פני הקריטריונים שהוא בעצמו קבע, כי אתה כל כך רוצה לקיים את המצווה.

[19:28]הוא יוצר קריטריונים חדשים. הוא יוצר מציאות חדשה כדי לאפשר לך לקיים את המצווה. ולמה מראש הקדוש ברוך הוא מאפשר את זה? למה הקדוש ברוך הוא מראש השאיר מקום לכך, שיהיה איזה וואקום שיתמלא באמצעות הרצון שלך? כי אז היוקר של המצווה, החיבה של המצווה הוא אדיר. הוא גדול ברמה אחרת לחלוטין. זה כבר עניין שנוגע לך. זו מצווה שבאה ממך. גם בהקשר לעניין הזה, מספר את סיפורה מופלא של גברת לאה מוסקוביץ'. אישה יקרה שנולדה עם מום בלב. המום הזה בלב גרם לכך שהרופאים פיקפקו ביכולת שלה להביא לעולם ילדים. ניבו לחורות בעניין הזה. היא עברה טיפולים אינטנסיביים והרופא שלה היה רופא מיוחד מאוד. קראו לו דוקטור וייס, הוא היה קרדיולוג של הרבי. ובגלל שהיה לו קשר טוב עם הרבי, כי הוא טיפל באופן אישי ברבי, אז הוא גם תיפך כל הזמן בינה לבין הרבי, בין הזוג מוסקוביץ' לבין הרבי. אחרי פעולות של טיפולים אינטנסיביים, נולדו להם שתי בנות.

[20:54]כעבור כמה חודשים, היא אומרת, הרצון לילדים נוספים גבר. למרות שעצם זה שיש להם כבר שתי בנות זה קורנס. הם רצו עוד ילד. החלטנו לבדוק מה אומרים קרדיולוגים ידועים אחרים בשיקגו, שם הם התגוררו. כל רופא שהם פנו אליו אמר שזה מסוכן וחבל על הזמן. כשדוקטור וייס, הרופא של הרבי, פנה לרבי בעצמו ושאל האם האם כדאי להתאמץ לנסות? האם לסכן את ה את הבריאות של האישה כדי להביא לעולם עוד ילד? אז הרבי שאל, האם הם כבר קיימו את המצווה? האם יש להם בן ובת, שזו ההלכה? הרופא שגב ואמר, כן, הוא זכר שיש להם, אבל זו הייתה טעות. היה להם שתי בנות. כשהזוג היביר לרופא וגם כתב לרבי שיש להם שתי בנות ולכן הם רוצים לעמוד ולקיים את המצווה.

[21:51]הרבי לא מיהר לברך. הרבי אמר שישאלו רב מורה הוראה, כי יש פה סיכון וכיוון שיש להם כבר ילדים, אז לא כדאי להסתכן. אבל הם רצו. הם כל כך רצו והמשיכו לנסות ולבקש. ואז דוקטור וייס הפנה אותם לקרדיולוג אחד מהגדולים בארצות הברית. דוקטור גנר שמו, ואחרי קשרים רבים, הם הצליחו להגיע אליו תוך ארבעה חודשים. הוא בחן את התיק, הוא היה קתולי והוא אמר שאם הפציינטית גברת לאה מוסקוביץ' מבטיחה לא לעבוד אחרי הלידה ולנוח ולשמור על עצמה כפי שהוא יטווה לה, אז הוא לוקח את האחריות ואפשר להביא לעולם ילדים. הרבי תמיד הקפיד שהדברים הללו יעשו על פי דרך הטבע. וכיוון שההלכה קובעת שבמקרים כאלה הרופא, כבוד דעתו היא זו שמחריעה. עכשיו כשהם מצויידים בהסכמה של רופא מפורסם, שאפשר להביא לעולם עוד ילד, הם ביקשו מהדוקטור שלהם, דוקטור וייס, שיגיש לרבי ויאמר לרבי שיש הסכמה מקרדיולוג מוסמך.

[22:55]יש הסכמה מרופא גדול שאפשר להביא לעולם ילדים והסיכון הוא מחושב. שימו לב למשפט הבא. בחודש אלול נסע דוקטור וייס לרבי.

[23:08]הוא בישר לו על מה שאמר דוקטור גנר. הרבי חיין חיוך רחב ואמר, נו, אם זה כך שנשמע בשורות טובות. הם הרי כל כך רוצים בן. מדהים. עד עכשיו הרבי נמנע מ לברך.

[23:27]בגלל הסיכון הגדול שכרוך בכך. עכשיו כשיש רופא שאומר אני לוקח את האחריות, שזה הלכתית סולל דרך, אז הרבי בעצם בירך ואמר, אם ככה, אני מאשר את זה גם כן. הם כל כך רוצים בן.

[23:46]האמת היא שעל פי דרך הטבע כנראה לא היה אמור להיות עוד ילד. אבל הם כל כך רוצים, וכיוון שהם כל כך רוצים, אבל לא רק רוצים, לא מספיק לרצות. הם עושים פעולות, הם אקטיביים, הם זועקים, למה ניגרה? אז נשמע בשורות טובות. חלף זמן. הגיעה שנת תשמ ח', שהייתה שנת הקהל. עסקנו בעוד צורכי ציבור, כנוסי הקהל בביתנו. עשינו ערב חנוכה מיוחד לישראלים שגרים בשכונה שלנו. כתבנו לרבי מכתב, הרבי השיב תשובה חמה עם ברכות חמות. ועדיין, עדיין לא היה הריון. חמישה חודשים חלפו, וביום רביעי, כ ב' בשבט תשמ ח', נפטרה הרבנית חיה מושקה, אשתו של הרבי. הרבי יצא ללוויה וכשהוא חזר חזרה מהלוויה, הוא נכנס הביתה לבדו כשרק הקרדיולוג האישי שלו, דוקטור וייס מלווה אותו. הרבי מטפס במדרגות לקומה השנייה בביתו, ומעלה המדרגות כשהדוקטור לצידו, הוא עוצר, פונה לדוקטור ואומר לו, האם ישנם חדשות מגברת מוסקוביץ' משיקגו? הדוקטור נדהם. רגע כל כך קשה. הרבי חוזר מהלוויה של של הרבנית. וזה מה שיש לו לשאול? האם יש חדשות מגברת מוסקוביץ' משיקגו? הרופא ענה שלא ידוע לו, כי באמת לא היה ידוע לו. אבל מה שהוא לא ידע שגברת לאה מוסקוביץ' כבר הייתה בהריון באותה שעה. וכפי שהרבי אמר, הם כל כך רוצים בן. נולד להם בן בחסדי השם, נולד בן וקראנו לו מנחם מנדל. שעל שמו של הרבי כמובן. כעבור חמישה חודשים היא מספרת, חשתי ברע ונאלצתי להגיע לסדרת בדיקות בבית הרפואה. שם אמרו לי שכנראה ההנקה מחלישה אותי מאוד ובגלל מצבי הרפואי המורכב אני אצטרך להפסיק להניק. הדבר הזה ציער אותי מאוד היא אומרת, כי כל כך הגענו לילד הזה והקשר איתו היה חשוב לי. דמעות מילו את עיניי ובליל שבת ישבתי בביתי, היבדתי על התמונה של הרבי, וככה מילמלתי ואמרתי, רבי, תברך אותי שאוכל להמשיך להניק את התינוק בכוחות עצמי. בעודי בוהה ודמעות בעיניי, נשמעה דפיקה בדלת. אני קמה הוא פותחת, מי בא פתח? דוקטור וייס. מה אתה עושה כאן? שאלתי. אני חושב שהקדוש ברוך הוא העניש אותי, אומר לה דוקטור וייס, על שלא טרחתי להתקשר אלייך לפני שבת למסור לך מסר חשוב מהרבי. ובגלל שלא עשיתי את זה, נתקעתי בבית הרפואה, בקליניקה שלי, עם איזה מטופל עד כניסת השבת. עכשיו אני חוזר ברגל הביתה, כנראה מרחק גדול מאוד, אז עברתי דרך הבית שלך למסור לך משהו שהרבי ביקש לומר עוד לפני שבת. מה הרבי ביקש לומר? הרבי שאל אותי, אומר דוקטור וייס, האם את עדיין מניקה את מנחם מנדל? הוא ביקש למסור לך שחשוב ובריא להניק את התינוק לפחות 12 חודשים מיום הלידה. ברור שההתרגשות הייתה רבה מאוד ורצתי, אומרת מיד לבית הכנסת לספר לבעלי שהיה באמצע תפילת ערבית של שבת על המסר מהרבי והוא. השמחה הייתה עד השמיים ואכן מנדי המשיך לינוק עד גיל 12 חודשים בדיוק. בסופו של דבר המשיכו לרצות ולהתעקש וזכו בילד נוסף. איך אמר הרבי? נשמע בשורות טובות. הם כל כך רוצים בן. כשיהודי רוצה משהו, אבל כאן אני חייב לומר נקודה, כי הרבה אנשים שואלים, הנה יש כאלה שרוצים להתחתן ולא מתחתנים. יש כאלה שרוצים שיהיה להם פרנסה ואין להם. רצון זה לא הכוונה לומר אני רוצה. רצון זה אומר משהו שבוקע מתוך תוכך וגורם לפעולות אקטיביות, לניסיונות, הוא דוחף את המערכת קדימה. הם לא רק רצו, הם גם עשו וביקשו והפצירו. נכון, יש גם מקרים כסוסים מאיתנו, שבהם הקדוש ברוך הוא, מסיבותיו המאוד מאוד כסוסות שלו, לא מאפשר לאדם לבצע דברים. לעתים לטובתנו. אבל כאשר יהודי רוצה לקיים את הרצון של של הקדוש ברוך הוא, כאשר יהודי רוצה לממש את ייעודו כפי שהקדוש ברוך הוא מצפה, הקדוש ברוך הוא פוסח, מדלג על התוכנית המקורית שהוא תיכנן, ונותן ליהודי למלא את מבוקשו. זו הבשורה המופלאה של פסח שני. וזו הסיבה גם שקוראים לו פסח שני. מדוע שני? כי בפסח הראשון העבודה הייתה להימלט ולברוח מהגוף, מהיצר הרע וכל הדחפים השליליים שלנו, מהטומאה. אנחנו טמאים לנפש אדם, בוא, בוא נברח. אבל פסח שני זה עבודה עם הנפש השניית, עם הנשמה, להביא אותה לידי ביטוי. ואם אתה רוצה להביא את הנשמה שלך, אם את רוצה להביא את הנשמה שלך לידי ביטוי, אף אחד לעולם לא יוכל לעצור אותנו. זה הלימוד וההוראה המיוחדים מפסח שני. ומה שיפה הוא, שפסח שני, בניגוד לפסח ראשון, אוכלים בו מצה לצד החמץ. בפסח ראשון אנחנו נבהלים מאוד מהחמץ, אנחנו פוחדים מהאתגרים ש בדרך. פסח שני, מכיוון שהוא הגיע מהרצון שלנו, מהזעקה שלנו, כיוון שהקדוש ברוך הוא פוסח על התוכנית שלו, מאפשר לנו ליישם את הרצון ל לממש את עצמנו על פי תורה, החמץ כבר לא מפחיד. אנחנו אוכלים את המצה לצד החמץ. ונסיים שזו הסיבה שהפסוק שמיטב לתאר את ההבדל בין פסח ראשון לשני, זה הפסוק שאומר בשיר השירים, מושכיני אחריך נרוצה. פסח ראשון הקדוש ברוך הוא עשה מושכיני ומשך אותנו במצרים. אנחנו דילגנו על המסוחה הזו של הטומאה המצרית ונמלטנו משם, מהיצר הרע. אבל פסח שני, אחריך נרוצה. אנחנו מגייסים את הטומאה, מגייסים את הגוף שלנו, מגייסים את היצר הרע שלנו כדי לממש את הרצון של הקדוש ברוך הוא. קודם ברחנו מהרע, עכשיו הרע והטוב רצים ביחד לסלול דרך לבצע את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. גם הנפש האלוקית וגם הבהמית. גם החמץ וגם המצה עומדים לשירותו של יהודי כדי להתחבר לקדוש ברוך הוא. מתחילה זה מתחילה זה מושכיני לשון יחיד. עכשיו זה אחריך נרוצה, לשון רבים, עם כל הכוחות. פתאום המניעה שקודם חשבת שמפריעה לך, הפכה להיות הקטליזטור, המניע שעוזר לך ליישם את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. שהקדוש ברוך הוא יעזור, מה שכתוב רצון יראה ויעשה. שאתה רוצה, הקדוש ברוך הוא מיסים. שאנחנו נקראים אשתו של הקדוש ברוך הוא, ואישה כשרה עושה רצון בעלה. היא מייצרת אצל בעלה את הרצון.

[31:05]אנחנו נרצה, הקדוש ברוך הוא יישם. שכל הגלות הנוראה הזו כבר תחלוף, וכל הטומאה הזו בנפש אדם, בנפש שלנו, הטומאה שמרחיקה אותנו, שחוצצת בין יהודי לקדוש ברוך הוא תעלם. ונזכה מהרה להקריב את הפסחים ואת השלמים, בבית המקדש השלישי עם הרבי ימינו, אמן.